לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Feels like I'm stuck


פוטנציאל כפוטנציה, יומן מסע אישי

כינוי:  nowhere

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2021

דייטים דייטים דייטים


הגיגים על דייטים. כי יש הרבה מזה לאחרונה כי אלו הם חיינו. אני לא חושבת שמשהו יוצא דופן עומד לקרות.


משעשע איך כולנו יצירות מופת חגיגיות של אלוהים ועדיין לא נברא הגבר המושלם. או שהוא משעמם נורא או שלא מפסיקה לכאוב לי הבטן מצחוק. או שהוא גבוה וחתיך או שהוא גמד ומכוער. או שהוא עשיר ומוצלח או שהוא אביון מרוד. או שהוא צעיר נורא או שהוא כבר מתחיל לעשות קולות מוזרים כשהוא צריך לקום מהכסא. או שהוא סימפ לא נורמלי או שהוא לא רואה אותך ממטר. מה כבר ביקשתי. מישהו שלא יוציא ממני את האטיטיוד הביצ'י ויגרום לי לענות לי בחצאי מילים, או מישהו שיהיה לי איתו כל כך כיף ונעים אבל הוא לא יהיה ליצן מהסרטים. 


 


מה כבר ביקשתי. האמת שלא ביקשתי כלום. הם באים ואת צריכה להגיד להם ללכת. אז את מנסה להנות מהבין לבין הבינוני שיש להם להציע לך למרות שאת יודעת שאת צריכה חיבוק. את פשוט לא מוכנה לקבל את זה מכל אחד. יש אחד שכשאת נכנסת לרכב שלו את מרגישה תחושת חום וריגוש כי הרכב הזה שווה בערך כמו הדירה שאת גרה בה אבל השיחה גורמת לך לרצות לגרד מעצמך את כל העור עם סכין משוננת, יש אחד שכשאת יושבת איתו הזמן רץ וטס ופתאום עברו 3 שעות לתוך הלילה ואת מרגישה חום וביטחון אבל את לא באמת רוצה להתקרב אליו כי בין הערה צינית אחת לשניה את מבינה שהוא בחיים לא יצליח להכיל אותך, יש אחד שאת מדברת איתו כבר חודש בוואטסאפ ושום דבר לא מתקדם, אבל את מרגישה חום ובית ממישהו שאף פעם לא שמעת את הקול שלו ואת כבר בטוחה שיש לו את בארגז כלים את כל מה שאת רק צריכה רק כי הפנזטיה תמיד תהיה חזקה יותר מהמציאות המשמימה, יש אחד שכבר חודש וחצי מחכה להודעות ממך ומתרגש כל פעם שאת נזכרת בו כשהיום שלך לא מתקדם לשום מקום אחר. ואת משחקת בו בלי כוונה או רצון להשתתף במשחק. כי אלו הם חיינו. תמיד יהיה מישהו שירצה יותר ומישהו שירצה פחות ואנחנו נשאבים לדינמיקה מתישה עד שיום אחד מישהו קם והולך.


 


בינתיים אני מחכה למישהו שיבוא לעשות איתי סיבוב בריביירה. אני לא מאד עסוקה אז אמרתי "כן". אני כבר יודעת שבשעות הקרובות אני אצטרך להגיד כמה פעמים "לא".

נכתב על ידי nowhere , 17/4/2021 12:04  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמעט חודש אחרי פרידה


יש תחושה מוזרה כזאתי שקשה להסביר אותה. אחרי שכל כך נפגעת, נסגרת, נאטמת, נכבית, נשרפת, צרחת, בכית, נשרטת, כיזבת, פיללת -

את כבר לא לגמרי מצליחה להיזכר בו. משהו בו מרגיש לך זר ומוזר. את מנסה להיזכר במימיקה של הפנים שלו שכל כך אהבת, וכלום. זה לא עושה לך כלום. בכלל. את עוד רואה מדי פעם שערה שלו בבית ומתבאסת. איך זה תמיד הגעיל אותך לראות שערות שלו בכל פינה של הבית, אבל לא היה לך שום דבר לעשות בקשר לזה. זה מה שקורה בזוגיות. לפעמים צריך לוותר על עצמך בשביל שמישהו אחר יצליח להיכנס פנימה.

 

כבר כמעט חודש שאף אחד לא דאג לך על בסיס יומיומי. אנשים אחרים מדי פעם שולחים הודעות, את פוגשת אותם, את מעדכנת אותם והם אותך אבל אף אחד מהם לא שולח לך הודעות של בוקר טוב ולילה טוב. כי יש להם אנשים אחרים שהם עושים את זה איתם או שהם סתם פשוט מחפשים אנשים כאלה. את לא האנשים האלה. את גם מחפשת מישהו חדש שישלח לך הודעות בוקר טוב ולילה טוב. וזה אף פעם לא קל. כי כל פעם מחדש הלב שלך נסגר קצת יותר חזק. כבר נשאר קצת פחות חמצן. נהיה קצת יותר מחניק בתוך הדינמיקה הזאת. ואת פוגשת אנשים שיש בהם מאפיינים אחרים לגמרי. איכויות אחרות. יש לעולם הזה כל כך מעט והרבה להציע. אנשים הם כל כך דומים אבל כל כך שונים. כל אדם הוא עולם ומלואו. לפעמים יש עולמות שממצים אחרי תקופות מסוימות. לפעמים זה קורה לאט לאט ולפעמים זה קורה בבת אחת בלי אזהרה מראש. כולם בסוף נפגעים. איזה משחק מסוכן זה אהבה. אבל בכל זאת כולם משתתפים.

 

 

נכתב על ידי nowhere , 14/4/2021 15:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פתאום הבנתי


עם מה אני מתמודדת פה. זאת מפלצת מחשבות שאני לא מצליחה להילחם בה. זאת סכיזופרניית מחשבות אכזרית שמוציאה מכרז על החיים שלי כל כמה שעות, במקרה הטוב. מוציאה מכרז על היכולת שלי לנהל פה חיים ראויים שאינם פאדיחה מהדהדת. מוציאה מכרז על מי ומה אני, מה אני יכולה להביא לשולחן ולפעמים אפילו מהו השולחן, מיהם הסועדים ומיהי המארחת. אני קורסת מזה. מחשבות אובססיביות שלא מאפשרות מקום להנאה מינימלית ובהתאם להן אני מקבלת פסקי דין שמתחלפים על פי רגשות תועים כאילו הם באסקטזה. אני מרגישה שאני חייזר שנחת פה ממאדים ברגע אחד ואני מרכז הגלקסיה ברגע אחר. זה מוציא את הרוח מהמפרשים ברמה שאין אפילו יכולת לתאר במילים. כשאני בהיי אז אני לא מצליחה להבין איך אני אמורה לנהל את ההצלחה המסחררת הזאת שנקראת אני, איך בכלל אפשר לקבל פה החלטות נכונות והכל פה בינוני מדי בשבילי, אני לא יכולה להרשות לעצמי לבזבז זמן על כל דבר שהוא לא וואו. ברגע אחר, אני פשוט שבר כלי. הלב שלי נהיה כבד, המחשבות מתחילות להציק ולקדוח, אני רוצה לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה ואני מרגישה שכל צעד שלי הוא שווה ערך לפיל בחנות חרסינה. אני מרגישה שהעולם קטן עלי וגדול עלי תוך כמה שעות. אני מוציאה מכרז על האם הגיע הזמן שאני כבר אתאבד כי החיים שלי הם בדיחה ממש לא מצחיקה, כמה שעות אח"כ אני מנסה להבין מה זה הטירוף הזה בכלל לחשוב בכיוון. אני המוציאה להורג הכי מרושלת אי פעם. אני תליינית נוראית. אני גם לא טובה בלהיות מלכה או אצילה. אני תמיד איפשהו בקצוות וקשה להחזיק את הנשימה בריצה מנקודה אחת לנקודה שניה. הסיבולת אף פעם לא באמת משתפרת. ההפך. נשאר לך כל פעם פחות ופחות אוויר.


אז את מסתכלת על זה רגע מהצד, ושוב חושבת. רגע, שווה בכלל להמשיך לחיות חיים כאלה? זה מה שמצפה לי? לונה פארק רגשי כל יום מימות השנה? כמה שנים כאלו עוד הולכות להיות? אני יודעת שאני בנקודה שהכל כבר היה אמור להיות בהיר ובסדר. יותר מבסדר. בימים אלו אני כבר אתפשר על בסדר. 


האם החיים שלי שווים שיחיו אותם??


אני לא מצליחה לקבל החלטה. אני ממש רוצה לגלגל את זה הלאה למנהל מחלקה או קולגה שמבין משהו מהחיים שלו. אני לא מסוגלת להיות הקפטנית של הספינה המשוגעת הזאת כבר. 

נכתב על ידי nowhere , 12/4/2021 23:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnowhere אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nowhere ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)