ואתה יודע..כשאני חושבת עליך יש לי ככ הרבה פרפרים שמציפים אותי..
אני כבר לא יודעת איך לנסח כמה אני אוהבת אותך,כמה אתה משלים אותי..
כמה אתה החיים שלי.
לא חשבתי בחיים שאחרי מה שעברתי שאני אהיה מסוגלת לתת את הלב שלי למישהו אחר.
נתתי לך את הלב שלי כמו שהוא שבור,שעדיין לא התגבר על הפצעים האלו..ואתה בתוך כמה ימים
ידעת איך לחבר אותו.
אתה קיבלת אותי איך שאני,בלי יותר מדי שאלות.
טומי,תודה לך.
תודה שאתה שם בשבילי.תודה על זה שאתה תמיד יודע מתי אני מרגישה רע-ולהיות שם בשבילי.
אנחנו עדיין לא שלושה חודשים יחד ואני מרגישה שזה ככ אמיתי.
אמרתי לך-בהמשך לשיחה של אתמול..אני מאוהבת בך.
לא נראלי שאי פעם הרגשתי ככ שלמה בלגיד את זה.
אתה האושר שלי,האהבה שממלאת אותי,הסיבה לה אני קמה כל בוקר.
אם אני אאבד אותך-אני מתה.
ואם ישבר לי הלב ממך..אני ואתה לא רוצים לדעת איפה אני אהיה.
בכל יום שעובר אני מגלה איזה אוצר קיבלתי,אני לפעמים חוששת,שזה רק חלום,
שלא באמת מגיע לי מישהו כמוך-או שלך מגיע משהו יותר טוב ממני..
הכי הייתי רוצה עכשיו זה לחבק אותך..אני חושבת על זה ועולות לי דמעות..דמעות אושר.
אתה החיים שלי טומי,אמרתי לך..גם אם אני ישנא אותך (מה שלא יקרה) ותהיה צריך אותי שם איתך-אני אבוא.
תמיד אבל תמיד אני אהיה שם בשבילך.
אני אוהבת אותך..אוהבת ככ-ומעבר לזה.
"Cause You're all I want, You're all I need
You're everything...everything"
ועכשיו לעניין הפעילות הרגלית בעזה.
הכי כואב בכל העניין הזה-שהשוו את כניסתינו הרגלית לעזה לפעולות הנאצים במלחמת העולם ה-2.
מאיפה הזכות להגיד דבר כזה?
מגן דוד=צלב כרס
עולה לי צמרמורת רק מלהקליד את זה.
מציגים אותנו כנאצים אבל לא הזכירו מה הם עושים לנו מדי יום ביומו..ראקטות וגראדים נופלים עלינו
והעולם-שותק.
למה?כי הם מראים ילדים פצועים?כי הם מהללים את המוות?כי לא באמת אכפת להם להראות ילד עם חצי ראש?
אז לנו כן אכפת.כן אכפת לנו מהמוות-יכלנו להיכנס רגלי לעזה ולא עשינו את זה רק מחשש לסכן חיי אדם.
לא חשבתי שאני אגיע למצב שבו אני אצטרך להגיד "מוות לכל הערבים",אבל עכשיו הגיע הזמן שילמדו לקח.
אנחנו כבר לא ישראל הרחמנית זאת שדואגת אפילו לאנשים ששונאים אותה-שנותנת אפילו טיפול רפואי-והם יורקים לה בפנים כאות תודה.
היה לנו דיון ככ סוער על זה בכיתה היום..הקריאות היו "מוות לערבים,שימותו כולם" "אנחנו לא נסבול עוד"
צודקים.השינוי שעברתי במחשבה שלי הוא עצום..לא תיארתי לעצמי בחיים שאני אגיד או יאחל מוות לערבים.
פתאום הדעה שלי נהפכה לימין..שתמיד התנגדתי לזה..ועכשיו נמאס לי מכל זה...נמאס.
אני רוצה לעזור לילדים שגרים בעוטף עזה..הלוואי ויכולתי לארח אותם אצלי.
רק בשביל שירגישו קצת בטיחות פה במרכז.
יהיה בסדר..נקרא תהילים.
הלוואי ונעבור גם את זה-עברנו את לבנון..
ויהיה קצת שקט..מגיע לנו קצת שקט.
גלעד שליט יוחזר אלינו בעזרת השם
אמונה..זה מה שנשאר לנו-כי גם על הממשלה כבר לא ניתן לסמוך.
אוהבת בכל הכח.גל.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל פינדו
בנים לא שוכחים 
