אוחזת ביד אחת בעבר הדפוק שלי בסיגריה מלאת ניקוטין וסיפוק

ובשניה מחזיקה משהו חזק מאוד שאף אחד לי יקח לי הבקבוק שנותן לי שקט ומפסיק אותי מלחשוב

אני לא יודעת מה אני מחזיקה חזק יותר את הערכים שלי או את החברים שלי שמחזיקים אותי חזק יותר

מה עושים עכשיו?

אז עכשיו בא לי חיבוק מהחבר המושלם שלי כי באמת מה שמנחם אותי בסופו של יום כואב 

אבל מה קורה כשגם אליו עובר יום קשה אז שוב אני מורידה מעצמי ונותן לו את הכתף שלי 

רכמה בכי כבר יש לי על הכתפיים אהבל מי סוחב את הדמעות שלי 

תמי?..?.?.

אני לא חושבת שיש מהו שבא לי עכשי  אין שוםמקום מייוחד שאני חושקת בו כעט 

שום טעם שיהיה לי בפה שום רצון לשום דבר מלבד חיבוק כזה כמו שהנחתי מקבלת בתור ילדה

חיבוק כזה עם כל הרגש חיבוקכזה שמחזיק את כולי על כל הידיים עם הבטן וכל החזה 

בלי שישפטו אותי בלי יגידו לו השמנת רזית או תסיעי אותי מפההה כי לכולנו קצת נמאס לנו להיות פה אבל דיי 

אני צריכה מישהו חזק מאחורי 

בקיצור עוד שבועיים שלך יומולדת ואחרי הכל הבלוג הזה כתוב בשביל 

כי אתה יחיד שקורא פה...