אני מחפשת את הבחור הנכון,
מכל הבחורים שהיו,
אף אחד מהם,
לא באמת ידע מה אני מרגישה.
ועד שחשבתי, שכן, הוא הגיע,
הוא הלך, נטש אותי בחשכה, ללא אור, ללא תקווה,
כשאף אחד אחר לא שם.
תנו לי זמן,
להרגע, להבין, להתגבר על כל מה שקרה,
אבל במקום זה, הם לוחצים, חונקים מבפנים, ולא מבינים
שהם רק מחמירים.
שואלים אותי, למה קשה לי להפתח לאנשים,
האמת היא, שהלב שלי כבר שבור ופגוע, שאין למה,
אנשים לא מכירים אותי, כפי שאני,
אנונימית, משנה את עצמי אבל עצמי האמיתית, מוחבאת,
מוסתרת, כדי שלא אפגע, יותר מדי,
כדי שלא יישבר לי הלב, שלא ידעו מה נקודות החולשה שלי,
ושוב,
אני מסתתרת בחשכה,
מחכה שהוא יגיע,
להאיר לי את היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
