לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק אל תגיד שנגמר



כינוי: 

גיל: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2007

פרק 13 =][=


ממ.. רק תדעו שאני לא כל כך מזניחה.. זה הנסיון השני שלי לכתוב את הפרק.. נקווה שלא יפול האינטרנט שוב..:\

 

אביב נשכב על הרצפה, ירדתי אחריו בוכה, והוא.. לא זז.

האנשים סביבנו החלו מתקבצים קרוב קרוב.. משוחחים ביניהםם, בעוד רועי והכנופיה עזבו את המקום

דניאל:"אני מקווה שאתם מרוצים!!"

רויטל:"חבורה של מפגרים"

רועי:"היי מותק אני מקווה שזה לא יפגע בסיכויים שלנו כן?" הוא פנה אלי..

אבל אני התעלמתי.. רק חיבקתי את אביב שלי.

אני.. אני שתקתי. שתקתי ובכיתי. אף אחד בחיים לא יבין את מה שהרגשתי.

חשבתי שאיבדתי אותו.

...:"ילדה? ילדה תקומי ממנו תני לי לבדוק.. ילדה?!" התעלמתי מהקול ולבסוף אמרתי..

אני:" אביב?? אביב??" לחשתי לו באוזן בוכה.. אבל הוא לא הגיב. "אביב בבקשה... בבקשה תענה לי"

התכוונתי לזוז ולפנות את המקום לאדם שכל כך רצה לבדוק את אביב שלי.. אבל אז הרגשתי את היד של אביב אוחזת בי בקושי והוא לחש..

אביב:"גם.. ג..גם אני.. אוהב אותך"

אני:"שש.. אל תגיד כלום" בכיתי ונשקתי לו על השפתיים המדממות..

...:"כן.. כן הקניון הגדול בפ"ת כן.. מהר תודה" שמעתי את האיש מדבר "הם בדרך" הוא הצהיר...

דניאל:"מי?"

...:"האמבולנס... תגידי ילדה את בכלל יודעת כמה זה מסוכן?!" ושוב התעלמנו מהאיש..

רויטל:"הוא עדיין ער או..?"

דניאל:"ששש.. את לא רואה שיש להם רגע.."

ובאמת, אני ישבתי על הריצפה ואביב הניח ראשו על רגלי בעוד אני מלטפת את פצעיו בעדינות.

כעבור כמה דק' הגיעו החובשים שסחבו את אביב באלונקה, ואני שלא הסכמתי להרפות מידו נסעתי איתם..

רויטל ודניאל קבעו לפגוש אותנו בבית החולים כי לא נשאר עוד מקום באמבולנס.

...:"הוא יהיה בסדר" אמר לי החובש לאחר שתיקה ארוכה..

אני:"כ.. כן אני יודעת פשוט.."

...:" אני יודע איך זה.. את מרגישה אשמה נכון?"

אני:"מה? לא.. פשוט.."
...:"זה בסדר הייתי בסיפור הזה, היי ילדה אבל את בכלל לא אשמה.. הוא כנראה כמוני קנאי.. אין לך מה לדאוג.. זה קורה כל הזמן באמת.. תחייכי קצת, אנחנו פה עכשיו ואנחנו נעזור לו"

ידעתי שהוא צודק אבל המחשבה שאולי אאבד את אביב שלי לנצח בגלל שטות שכזו.. לא יכולתי לתת לזה לקרות.. פשוט לא יכולתי.

 

הוא נסע מהר יותר מהמהירות המותרת. הוא ממהר.

הוא יצא באמצע הפגישה בשבילה, ובכל זאת הוא מאחר..

ככה זה כל פעם.. היא כבר רגילה. היא בטח תגיד לו לא נורא.. העיקר שאתה כאן איתי עכשיו.. ואז הם יתנשקו..

הם תמיד מתנשקים.

הוא התקרב לבית הקפה... וחנה כ - 500 מטר משם.. העיקר שלא יזהו את המכונית.. בכל זאת, הוא לא עוד טיפש.

הוא יצא מהמכונית והתחיל ללכת מהר.

הוא ראה אותה שם. כל כך יפה, כמו תמיד, זוהרת.. הוא כל כך רצה לגשת אליה ולנשק אותה. הוא חיפש את החיוך כזה, אותו חיוך שמופיע על פניה כל פעם.. אבל הוא לא מצא. במקום הופיעה לה הבעה מודאגת. משהו לא היה בסדר, הוא ידע.

 

-

כבר עברה חצי שעה, וכלום.

פאקינג שום דבר!

הם נכנסו לחדר גדול, חדר בדיקות ככה כתוב.. ואף אחד לא נכנס ולא יוצא.

אחות אחת, או שתיים יצאו לשניה וכשניסיתי לדבר איתן הן אמרו לי שזה יקח עוד זמן ואני פשוט צריכה לחכות בסבלנות.

אבל איך?! תסבירו לי איך אני יכולה לחכות בסבלנות, כשדלת אחת מפרידה ביני לבין אהובי היקר ואני פשוט יושבת כאן בלי לעשות שום דבר. אני חייבת לעשות משהו.. כל דבר..

רויטל ודניאל עוד לא הגיעו, מה שתרם להרגשה חסרת אונים שבה הייתי שרוייה..

עד שהגיע רופא אחד, קצת זקן הייתי אומרת, הוא יצא מהחדר וישר רצתי אליו עם שאלות.

אני:"סליחה??? אביב.. כאילו.. הילד שבפנים.. הוא בסדר???? מתי הוא יוצא??"

...:"ומי את אם אפשר לשאול?"

אני:"אני... אני חברה שלו"
....:"נעים להכיר דוקטור צבי"

אני:"היי.. אממ.. מה איתו?!

צבי:"כרגע אני מנוע מלתת לך כל מידע כל שהוא על החולה שבחדר, אני יכול רק להגיד לך שהוא עובר כרגע בדיקות, כדי לגלות את כל הנזק הנגרם לו.. כן אוכל להיעזר בעזרתך אם תוכלי לקחת את הפלאפון שלו ולהתקשר להודיע להוריו זה יועיל מאוד תודה" הוא אמר והגיש לי פלאפון.

אני:"כ.. כן בטח"
צבי:"תודה רבה" הוא אמר ונכנס מהר לחדר לפני שהספקתי להגיד עוד דבר נוסף.

לקחתי את הפלאפון והתקשרתי להוריו של אביב..

...:"אביבי?" ענה לי קול נשי

אני:"ממ.. לא.. זאת.. ידידה שלו.. אמ... מיה"
...:"שלום מיה אני מירי.."

אני:"התקשרתי.. כי טוב.. ביקשו ממני אני כאן בבית החולים.. הבן שלך אביב.. הוא.. הוא בבדיקות פה..."

מירי:"מה?! א.. אני באה מהר תודה לך מתוקה תודה את איתו עכשיו?!"

אני:"ל.. לא לא נותנים לי להיכנס הוא עדיין בבדיקות"

מירי:"תודה רבה לך תודה אנחנו מגיעים מיד!" היא אמרה וניתקה.

ואני רק הרגשתי רע יותר ויותר.

 

-

הוא התיישב לידה, התקרב לנשקה אבל היא התייסגה לאחור..

מוניקה:"אני בהריון" היא אמרה ללא התרעה מוקדמת.

יובל:"מ... מה? א.. איך? למה? מתי?"
מוניקה:"חודש שני.."
יובל:"ולמה לא סיפרת לי?! יש לי.. ילדות ואישה ו..חיים"

מוניקה:"ואתה תצתרך לוותר על כל זה בשביל לגדל איתי את הילד"

יובל:"מה?! מי דיבר על לגדל את הילד?!"

מוניקה:"ואם לא אני אספר לאישתך אני נשבעת לך יובל אין לי בעיה ואתה יודע את זה"

והוא מצא את עצמו לא יודע במה לבחור. במשפחה שלו.. או במשפחה השניה..

 

-

דניאל:"הגענו הכי מהר שיכולנו" היא אמרה בעודה רצה לכווני

רויטל:"איך את מאמי שלי?! את נראת רע.. ממש רע"

אני:"אני גם מרגישה ככה"

דניאל:" לאא מאמי אין לך סיבה להרגיש ככה.. יהיה בסדר, הוא יהיה בסדר!"

אני:"אני יודעת.. אבל אני.. אני לא" הן פשוט חיבקו אותי ואני בכיתי. ולא יכולתי לעצור את הדמעות.. רק בכיתי ובכיתי..

עד שפתאום נפתחה הדלת.. ומשם יצא.......

 

 

מממ.. 3>

 

לולה # (:

 

נכתב על ידי , 28/11/2007 19:46  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 12 :)


מחר יומולדת לאורינה המדהימה שלי..

 

(אורינה משמאל)

אני אוהבת אותך כל כך כל כך את בחיים לא תביני כמההה (:

 

...:"תגידי מאמי.. אפשר אולי את הפלאפון שלך (:"

הילד שעמד מולי היה בן 17, אולי 18 הוא היה יפה.. היה לו קצת זקן בסנטר והוא החזיק סיגריה ביד.

הזזתי את מבטי לאביב וראיתי את המבט הזועף על פניו והחלטתי, יהיה מה שיהיה.

אני:"ממ... כן למה לא?" אביב התעצבן עוד יותר..

הילד רשם את המספר שלי בפלאפון וצלצל כדי שגם לי יהיה את המספר שלו.

...:"והשם נסיכה?"

אני:"אני.. מיה" הסמקתי..

...:"אני רועי (: נעים להכיר.. אז.. ישלך חבר או משו?"

דניאל, רויטל ואביב הסתכלו עלי שלושתם מחכים שאני יגיב.. ראיתי את אביב לוחש משהו לדניאל אבל התעלמתי.

אני:"לא.."

רועי:"יופי אז דברי איתי נשמה!" הוא אמר והלך לחבריו, שזיכו אותי במבטים בוחנים רבים.

אביב:"תגידי את השתגעתתתתת?!" הוא צעק

אני:"לא מה פתאום מה אתה רוצה?" אביב:"ככה את נותנת לילד זר את המספר שלך? ומה אם הוא מסוכן? והוא גם הרבה יותר גדול ממך ו.." אני:"אביב תרגיע קצת.. תזרום.. הכל בקטנה"

דניאל:"כן אביב תפרגן קצת"

רויטל:"מממ.. חתיך הרועי הזה"

אני:"כן הוא חתיך"

ראיתי את אביב מתלהט ומתלהט אז המשכתי להרעיף מחמאות על רועי.

אני:"הוא נראה לי אחלה ילד אני חושבת שיתפתח מזה קשר.. רציני אבל.. ממש רציני" הדגשתי.

אביב התעצבן.. קם מהכיסא, העיף אותו בכעס והלך לכוון רועי וחבריו

אני:"אביב?? אביב לאן אתה הולך?? אביב!!!!!!!!!!!"

אביב:"לסדר משהו אני כבר חוזר.." הוא אמר ולא הסיט את מבטו מרועי

דניאל:"אביב תירגע.. ועכשיו"

רויטל:"לא היינו כבר בסיפור הזה?"

אני:"אביב!!" אביב:"מי אתה בכלל שתדבר איתה אפילו?!" הוא אמר לרועי, שהסתובב וראה את אביב מולו.

רועי:"היי.. אתה הילד הקטן שהיה קודם עם הכוסית הזאת איך קוראים לה??"

...:"לא יודע... אבל אחי אני הייתי עושה לה טובה" התערב אחד החברים של רועי.

אביב:"שתוק שלא תדבר עליה ככה הבנת אותי?!"

רועי:"אחי תרגעי שאני לא יצא אליך!"

אביב:"אני זה שעומד לצאת עליך!" הוא אמר והעיף לרועי אגרוף באף. רועי התחיל לדמם.

רצתי לשם וניסיתי לעבור את החברים שלו אבל הם לא נתנו לי לזוז

אני:"אביבב.. תפסיק" צעקתי אליו, אבל הוא התעלם.

רועי:"יבן זונה ישלך ביצים הא?! רק חבל שהסתבכת עם הבנאדם הלא נכון!!" הוא זינק על אביב והשניים התחילו להיאבק.

דניאל אני ורויטל ניסינו לעבור אבל הילדים שמסביב לא נתנו לנו לזוז...

דניאל:"אביב זה מיותר, חלאס"

רויטל:"תירגעו שתיכםם כברר!!"

הוא התעלם מהקריאות של חברותי ואני כבר מזמן ויתרתי וחשבתי על דבר שירגיע את שניהם.

התפעלתי מאיך שאביב מצליח לגבור על הילד הזה, הוא נראה לי דיי שרירי, אבל אז הרגשתי מגעיל על המחשבות האלה וסילקתי אותן מהר.

 

 

...:"יובל ישלך טלפון" אמרה המזכירה של יובל יערה מנהל בכיר בהיי טק.

יובל:"מי?"

...:"אני לא יודעת.. אישה בשם.. מוניקה.. היא אמרה שזה חשוב..."

יובל נלחץ. "תעבירי לי אותה מהר!"

...:"אין בעיות"

מוניקה:"יובל אנחנו צריכים לדבר.."

יובל:"דברי מותק"

מוניקה:"זה לא לטלפון.."

יובל:"טוב.. עוד.. שעה במקום הקבוע מתאים לך?"

מוניקה:"ל.. לא... א..אתה לא יכול..אולי לבוא שוב.. בלילה?"

יובל:"לא אשתי כבר חושדת, עוד יומיים אני מבטיח"

מוניקה:"אבל יובל.." היא התחילה לבכות.. "זה חשוב...!"

יובל:"עוד שעה במקום הקבוע" הוא קבע בתקיפות.

מוניקה:"טוב.. ביי" היא ניתקה לפני שיובל הספיק להגיד לה, להגיד לה שהוא אוהב אותה.

 

התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות, ראיתי אותו את אביב שלי, אביב היפה שלי.. כל כך יפה, חוטף מכה אחרי מכה בלי היכולת לעצור את זה. והכל.. הכל באשמתי. עם כל דמעה שלי ספג אביב עוד מכה..

ראיתי איך הפנים היפות שלי, יפות כל כך.. הולכות ומתמלאות בדם, עוד ועוד דם.. לא יכולתי לראות את זה יותר. החלטתי לעשות משהו..

 

בר ישבה בלימוזינה שלה, דייב הנהג שלה, הסיע אותה לצילומים.

היום היא אמורה להצטלם לקטלוג החדש של מנגו.. 

היא ועוד דוגמן. הוא יפה, בלונדיני עם עיניים כחולות. נוו בטח.. איך לא יפה? הוא שזוף ושרירי, דבר שנורא חשוב אם מצטלמים לקטלוג בגדי ים.

שגיא.

זה השם שלו..

לפני שהיא הכירה את אביב, היא להם קטע, לה ולשגיא. הם לא היו חברים, אבל לאחר שכפו עליהם להסתובב יחד לענייני פרסום הם הכירו יותר טוב ודבר אחד התפתח לשני..

והם שכבו.

עד היום הם שוכבים.

והיא כל כך נהנת איתו. בלי מחוייבות, בלי כלום. והוא יפה..

פאק הוא מהמם. היא לא תוותר על זה בשביל אביב. בחיים לא

דייב:"הגענו גבירתי" הוא אמר ופתח לה את הדלת.

היא התעלמה והלכה עם הראש למעלה לתוך הסטודיו.

שגיא:"הייי מותק"

בר:"היי סקסי"

שגיא:"אחרי הצילומים... ישלנו סוויטה במלון הכי יפה בעיר.. ובייבי הנוף מהמלון.. מדהיםם"

בר:"אני איתך"

 

נלחצתי.. לא ידעתי מה לעשות..

לבסוף פתחתי את הפה שלי ולא שלטתי במה שיצא..

אני:"אביב אני אוהבת אותך" כל המבטים הופנו אלי.. אפילו המכות נעצרו..

עברתי בין הילדים וכשהגעתי לחבק את אביב הפצוע הקדים אותי שגיא שקם ונתן לאביב בוקס בבטן.

אביב נשכב על הריצפה, ירדתי אחריו בוכה, והוא.. לא זז..

 

סליחה שהפרק קצרר..

אני יפצה אותכם באחד אחר נורא נורא ארוך אני מבטיחה 3>

 

לולה # (:

נכתב על ידי , 18/11/2007 16:44  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



- פרק 11 -


קודם כל ממש תודה לכל מי שהגיב. זה באמת חשוב לי לדעת שאני לא כותבת את כל זה סתם...

ו.. ממ.. זהו..

 

המנהלת:"שבי מיה יקירתי......" והלב שלי דפק. ודפק. ודפק.

התישבתי. היא הסתכלה עלי במבט שלא הצלחתי לפענח. והיא לא מצמצה, אפילו לא לשניה..

המנהלת:"את יודעת למה זימנתי אותך לפה נכון?" אני:"ממ... כן.. אני.. כן.." נאנחתי.

המנהלת:"את יודעת שמה שהיה לא בסדר נכון?" אני:"כן.. המנהלת את חייבת להבין ש.."

המנהלת:"תקראי לי דורית.." אני:"דורית את חייבת להבין ש.."

המנהלת:"אני לא חייבת להבין כלום מיה אלימות זה דבר רציני. ועוד בכיתה י'?! את כבר ילדה גדולה. ואלוהים לא רק ילדה גדולה אלא ילדה. ממתי נערות יוצרות מצבי אלימות?!"

אני:"אני מצטערת.. אבל אם רק תתני לי להסביר.." המנהלת:"את לא צריכה להסביר לי"

אני:"אני לא?" המנהלת:"אני מכירה את בר.. כבר לא פעם ראשונה, היא מעצבנת, מאוד אפילו.. אבל ביניינו כן.." היא חייכה. "וכמובן שאין ביכולתי להתעלם ממקרה אלימות שכזה.. אז בואי נסכםם.. ממ... על.. שבועיים פעמיים בשבוע פגישה עם היועצת ו.. נתעלם מלרשום לך בתיק כי זאת פעם ראשונה.. אבל בתנאי שתבטיחי לי שזה גם ישאר הפעם הראשונה כן?"

הייתי כל כך מאושרת. רציתי לקפוץ עליה ולחבק אותי כל כך חזק.. לא חשבתי שיש מנהלות כאלה..

אני:"מבטיחההה!! תודה (:" חייכתי אליה

המנהלת:"את יכולה ללכת רק אל תשכחי לעצור אצל המזכירה ולקבוע פגישות עם היועצת כן?"

אני:"אין בעיה.. דורית.. ושוב.. תודה" אמרתי

המנהלת:"לכי לכי רק תדאגי לעצמך ילדה.. את עוד צעירה.. " היא קרצה לי.

יצאתי מהמשרד שלה, נרשמתי במזכירות והתחלתי ללכת לכוון הכיתה. יום שלישי וחמישי שעה רביעית למשך שבועיים. זה אומר שמחר הפגישה הראשונה :\ אינלי כוח לזה אבל זה עדיף על עונשש..חשבתי.

הדעתי לכיתה. דפקתי בדלת, לא חיכיתי שהמורה תענה. נכנסתי, והתיישבתי במקומי ליד רויטל.

רויטל:"נווו?????" היא שאלה

אני:"אל תשאלי.." אמרתי בעצב

רויטל:"לא העיפו אותך נכוןן??" אני:"א...כ.. כ.."

רויטל:"מה?!"

אני:"סתםם חח דורית הייתה ממש סבבה היא תתעלם הפעם ותיתן לי רק 4 פגישות עם היועצת!" חייכתי

רויטל:"דורית???"

אני:"חח המנהלת" רויטל:"אני יודעת אבל ממתי קוראים לה בשם הפרטי"

אני:"לאדעת היא ביקשה נוו זה לא חשוב עכשיו"

שלחתי פתק לדניאל על מה שהיה והיא החזירה לי סמיילי.

השיעור היה משעמםםם וחשבתי שהצלצול בחיים לא יגיע..  וכשהוא סופסוף הגיע יצאנו אני רויטל ודניאל למחששה" אני:"רויטל תגידי מה עם אורי???"

רויטל:"ממ.. לאדעת כאילו אנחנו אמורים לצאת מחר...(:" דניאל:"ואי בהצלחה מותקק!!"

רויטל:"תודה נשמה.. אבל מה אני ילבשש?!"

אני:"ממ.. שאלה טובה.."

דניאל:"ממ.. באות היום אחרי בצפר לקניון או משו?" אני:"סבבה.." רויטל:"בכיף"

הדלקתי סיגרייה והתחלתי לעשן.. ופתאום אביב התקרב אלינו. רציתי לברוח משם אבל הוא כבר ראה אותי.

אביב נישק את שלושתינו בלחיי ואמר

אביב:"היי מה קורה בנות?"

דניאל:"סבבה מה איתך?

רויטל:"אוי דניאל פאק הפלאפון שלך נשאר בשירותים... מיה אנחנו כבר באות" היא אמרה וקרצה לדניאל..

דניאל:"כן... שיט.. רק שניה אנחנו באות" והן רצו משם.

אביב:"איך היה אצל המנהלת?"

אני:"בסדר... רוצה סיגריה?" אביב:"ממ.. לא תודה אני לא מעשן קבוע.." אני:"כן גמאני לא.. אבל.. סתם באלי.."

אביב:"באלך לעשות משו היום? בתור.. ידידים?" אני:"ממ.. ל.. לאד..עת.. אני צכה ללכת לקניון היום עם דניאל ורויטל אז.." דניאל:"אוי אביב אתה יכול לבוא איתנו!"היא יצאה מבין השיחים.

רויטל:"כןן אני אצתרך דעה של בן.."

אביב:"סבבה באיזה שעה?"

אני:"אחרי בצפר.. כמה אתה מסיים?" אביב:"5.."

אני:"אנחנו 6.."

אביב:"סבבה אני יחכה לכם שעה.."

דניאל:"סבבה"

אביב:"טוב עפתי ביי " והוא הלך..

אני:"מה הבעיה שלכןן?!"

דניאל:"רואים שאתם רוצים אחד את השני.. מזה כל השטויות של הידידים?!" אני:"זאת בר.. היא.. הוא.. הם ביחד"

רויטל:"אבל רואים שהוא לא רוצה אותהה"

פתאום ראיתי אותם מתנשקים..

אני:"אז מה זה?" אמרתי והרגשתי צביטה בלב.

דניאל:"זה.. כלוםם.."

אני:"טוב עזבו בואו נחליף נושא"

ואז הגיע הצלצול. כיבינו את הסיגריות ועלינו לכיתה.

 

-

 

את מאבדת אותו! הקול שבתוכה אמר לה.

ועוד למי את מאבדת אותו. לסתם אחת. סתם אחת! ואת בר שפיגלמן.. לאן הדרדרת?? זה בגלל שאת מכוערת! בגלל שאת שמנה וטיפשה..!

היא רצתה שהקול יעלם.. אבל הוא לא עזב אותה.

את חייבת לפגוע בה. הקול אמר

תאמללי אותה, תעני אותה, תרצחי אותה, דם.. המון דם.. תעלימי אותה.

                                                                                       -

שאר היום היה משעמםם.. שום דבר מיוחד לא קרה..

לא הפסקתי להסתכל על השעון, לא יכולתי לחכות עד לרגע שבוא יגיע הצלצול שמבשר על סוף היום..

ואני אצא מהכיתה.. ובחוץ יחכה לי אביב.. והוא יהיה כל כך יפה כמו שהוא היה בהפסקה.. אפילו יותר..

והוא יחייך את החיוך הכובש שלו, ויביט בי שוב בעיניים השחורות שלו, העיניים הכי יפות שראיתי בחיים שלי, ותווי הפנים שלו יהיו כל כך בולטים וברורים..

ואז הגיע הצלצול שקטע את מחשבותי.. הגיע הזמן...

יצאנו החוצה.. והוא באמת חיכה שם.. בדיוק באותו מקום שראיתי אותו. והוא חייך וחשבתי שאני נמסה..

והעיניים שלו סנוורו אותי.. הוא דיבר, ולא הצלחתי לשמוע או להתרכז.

כל מה שראיתי זה את הפה שלו, הפה היפה שלו זז.. ואפילו שזה נשמע אחד הדברים הכי מפגרים בעולם.. זה היה.. כל כך.. יפה.. כל כך הוא..

הלכנו לתחנת אוטובוס ועד שהוא הגיע כבר הצלחתי לחזור לעצמי.

החלטנו ללכת לקניון הגדול בפתח תקווה..

הסתובבנו שם שעות..

רויטל מדדה לפחות 50 בגדים שונים עד שלבסוף סגרנו על ג'ינס עם ציור גטן בקצה וגופיה לבנה ממש יפהה.! הכל ישב עליה מדהיםם. אפילו אביב הסכים איתי.

היינו רעבים אז הלכנו שלושתינו לאכול, הזמנו פיצה וקולה והתיישבנו באחד השולחנות..

אני:"אני מורעבתתת!!"אמרתי ולקחתי את החתיכה הכי גדולה

אביב:"אז תאכלי.. P:" הוא ישב לידי, יכולתי להריח את הריח שלו, אלוהים איזה ריח. הריח הכי טוב שהרחתי בחיים שלי. רק רציתי לטמון את ראשי עמוק בתוך החזה שלו ולהירדם..

התחלנו כולנו לאכול ולדבר ופתאום הרגשתי מישו רץ לכווני וצועק אה!

כל כך נבהלתי. הסתובבתי אחורה...

...:"תגידי מאמי................................."

 

ממ.. זהו.. להיוםםXD ממ.. אם למישו יש רעיונות בקשר למה שיקרה...

או לדמויות חדשות או משו כזה..

אז בבקשה תגידו לי.. (: תודה וסופשבוע נעים לכולםם 3>

 

לולה # (:

 

נכתב על ידי , 16/11/2007 15:36  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,143

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללולה # (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לולה # (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)