המים החמים של המסיבה מתערבבים במים הקרים שלי, לרגע הבחורים מקציפים אותי ובשניה הבאה אני לבד במקלחת של הפנימיה.
"לא לא לא לא לא לא" שמעתי את עצמי לוחשת. לא יכולה להתמודד עם ערבוב של ההווה והעבר.
אבל הבחורים נשארים לי בתוך המקלחת והראש ממשיך להסתחרר ואני נשארת במערבולת של החיים שלי.
"סשה? סש?" קול מוכר. לא יכולה לענות. אני מרוקנת.
"מתוקה, את בסדר? מה קרה?"
"כואב לי הראש." אני מצליחה להגיד.
"את מדאיגה אותי." איתן ליטף לי את השיער.
"סליחה"
"זה לא עניין של סליחה, רק תספרי לי מה עובר עלייך. אני פה בשבילך, את יודעת."
חיבקתי אותו ושתקתי.
"אהובה שלי, למה את מתמסטלת כל הזמן? למה את מתנהגת ככה?"
"סתם איתן, סתם."
"אני בכלל לא מכיר אותך, אנחנו יוצאים כבר פאקינג יותר משלושה חודשים ואני לא יודע עלייך כלום."
"מה...מה אתה רוצה לדעת?"
"מי את, איך הגעת לכאן, מה עברת."
"בבקשה, בבקשה לא.." מלמלתי, מתחננת.
"מי כיבה עלייך סיגריות, אל תחשבי שלא ראיתי. מי את, סשה? באמת שאני אקבל אותך לא משנה מה."
"אתה רוצה אותי בשביל לבלות, איתן, אני יודעת" הרגשתי את הדמעות על הלחיים שלי "אתה כזה"
"יפה שלי, אם היית יודעת כמה את חשובה לי, אני יודע שלרוב אני המניאק שאת חושבת שאני, אבל את משהו אחר סש.
כשישבת שם בוכה במקלחת עם כל הבגדים עלייך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. את באמת חשובה לי. "
הייתי ככ חלשה, בקושי הצלחתי לדבר והעדפתי לשתוק.
"ואת אולי חושבת שאני איתך בגלל המראה שלך, רק בגלל שככה זה התחיל ביינינו. אבל נשבע לך, נשבע שלא.
אני חושב שאני אוהב אותך."
"אל תתן לי להעציב אותך." אני ממלמלת.
"מה? אני לא מבין מה את אומרת."
"כדאי לך לברוח" אני מנסה להוציא את הקול הכי ברור שאני יכולה. "אני לא בחורה להתאהב בה."
"אל תדברי שטויות מותק, נראה לי שאת צריכה לישון" הוא הרים אותי והשכיב בתוך המיטה, כיסה וכיבה את האור.
-
פקחתי עיניים ובדקתי בפלא' מה השעה. הצג הראה 13:48. משהו פה לא הגיוני. כשחזרתי לפנימיה השעה הייתה 17:30.
רגע אחד, יכול להיות ש..? שיט. שיט. שיט.
זה לא קורה לי. ישנתי 15 שעות, כלומר פספסתי יום לימודים שזה ממש לא מה שחסר לי עכשיו.
בכל מקרה, ב14:00 ארוחת צהריים שאליה אני אספיק להגיע ואחכ יש לי עוד שעה מתמטיקה, אני אסתדר איכשהו.
קמתי מהמיטה, בלעתי שני אקמול והלכתי לשטוף פנים. כשהסתכלתי במראה הזדעזעתי ממה שראיתי -
עיניים אדומות ונפוחות, שיער סתור, סימנים דקים בצורת הקמטים של השמיכה על הלחי. לפחות לא תהיה לי בעיה להוציא אישור מחלה.
תוך הזלפת טיפות עיניים סידרתי לעצמי בראש את המשימות להמשך היום -
להרגיע את איתן בקשר אלי, להשיג אישור להעדרות שלי מהלימודים, למצוא עבודה - ואיך אפשר לעשות משהו מכל אלה בלי, איך לא? קפה.
לא היה לי זמן להתלבש יפה או להתקלח כי רציתי להספיק להגיע לארוחת הצהריים ולהגניב לי קפה מהמטבח בקפיטריה, אז יצאתי עם השיער אסוף בגול-גול ולבושה במכנסי פיג'מה קצרים עם גופיה לבנה.
"מותק" איתן קרא לי מהשולחן שלו "דפקת הופעה" הוא צחק והושיב אותי על הברכיים שלו.
"אתה יודע שאני זומבית בלי הקפה שלי" חייכתי וקמתי, מתנודדת לכיוון המטבח.
"תני לי לנחש מה את רוצה" עומאר, אחד מעובדי המטבח קרץ.
"you know me" חייכתי ומילאתי כוס קלקר בשתי כפיות מאבקת הקסם החומה.
"שלא יראו האחרים, אחרת כולם יבואו לקחת מה שמתחשק."
צחקתי, הודיתי לו וחזרתי לשולחן.
איתן טעם מהקפה שלי "בעע אני אוהב את שלי מתוק" הוא עיווה את פניו. "במיוחד את המתוק שלי" הדביק לי נשיקה לשפתיים.
ראיתי את שרון מסתכלת.
"שלום שלום" צוף התיישבה גם היא לשולחן, מאז שאני ואיתן נהיינו חברים גם היא הצטרפה לשולחן ה"פופולרי".
"מה עובר עלייך יקירה?" היא שאלה אותי. "ממתי סשה קורנובה או איך שלא מבטאים את השם שלך לא לבושה טיפ-טופ?"
"אפשר לחשוב כמה אני מטופחת לרוב"
"וממתי סשה קורנובה מדלגת על בית הספר? טוב, זה כבר לא חדש."
"לא התעוררתי, למה את לא הערת אותי בעצם?"
"אני מתחילה שעה לפנייך. ובכלל, זרקתי עלייך כרית לפני שיצאתי, לא זזת. טוב, מגיע לכל אחד להשלים קצת שעות לפעמים. "
"כן, הא? אני אלך לאחות אחכ, אשיג אישור."
"מה הפעם? כאב גרון, בטן, מחזור?"
"נראה לי שאני סתם אלך על שפעת."
"ואם היא תמדוד לך חום?"
"אני נראית מספיק חולה לא?" פשטתי ידיים, מדגימה את המראה החולה שלי.
"יותר בכיוון של הנג אובר עצבני - אבל זאת גם סיבה מוצדקת."
"משום מה לא נראה לי שזה התירוץ שיביא לך אישור" איתן גיחך.
הקפה נגמר, זרקתי את הכוס לזבל "וווהוו קלעתי"
"את לא רוצה לאכול משהו בייב?" איתן שאל.
"הרגע קמתי, מה אני אוכל - שניצל?"
"אז אני מניח שתגמרי את הארוחה ב..."
"סיגריה!" אני, צוף ואיתן צעקנו והתפקענו מצחוק כשראינו שאחד המורים הסתובב לכיוונינו והרים גבות.
"מישהו אמר סיגריה?" אמיר, אחד היושבים בשולחן עשה פרצוף מתחנן.
"יש לי בשבילך" איתן חייך.
ירדנו כולנו לדשא שמאחורי הבניין.
"אני הפסקתי לעשן." צוף אמרה בגאווה.
"גם אני אפסיק עוד מעט." הסכמתי.
"פחח מיליון דולר אם את מצליחה להפסיק." איתן אמר.
"כן הא? את מעשנת בלי הפסקה."
"מה שגומר על הכלום כסף שלי, הורס לי את הריאות ועזבו את זה - אני בקושי יכולה ללכת מהחדר לקפיטריה בלי להתנשם כמו כלב."
"כמו כלבה" איתן צחק וקרס לדשא, משכיב אותי עליו.
"תיזהר, אני נושכת."
"אני לא מתנגד."
נשכתי אותו בצוואר.
"גרר"
"גרר זה של חתולים, מפגר." צחקתי.
"נראה לי שזה הזמן שלנו ללכת" צוף אמרה לאמיר. הוא נתן לה יד והם קמו.
"אל תדברו שטויות." אמרתי וסידרתי את השיער, כמה שאפשר במצב הנורא שלו.
"כן, תגמרו את הסיגריה כמו בני אדם." איתן הסכים, אבל עשה פרצוף חמוץ.
"נגמר" אמיר אמר ודרך על הבדל.
"בייב, מה את אומרת שנפרוש לחדר?"
"בכיף" ויתרתי גם על שיעור מתמטיקה.
פרק חדש, בהפרש של שלושה ימים (: לא גאים בי?
סוף שבוע נחמד לכולם. אני אשמח יותר קוראים יגידו מה הם חושבים. יש הפרש עצום בין כמות הכניסות לתגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
