*בכי בכי בכי...*

מה קרה לי ביום האחרון:

א. המורה למדעים התקשרה:

שמנה מעצבנת!!!

יושבת מולי בשיעור מדעים מפלצת:

 - שגדולה יותר מחצי כיתה

 - שמידת החזיה שלה אלוהים יודע מהיא

 - שיש לה ראש יותר קטן מהציפורן שלה

 - שהעיניים שלה בגודל m&m

למה אנחנו מחפשים חייזרים?

אז הקיצר...

היא התקשרה אליי הביתה והשיחה הלכה ככה:

קול צורם ומשונה: "משפחת הלר?"

אני: "כן"

קצ"מ: "אפשר את אמא או אבא"

אני : *מביאה במזל לאמא את הטלפון*

*5 דקות*

אמא : "את יודעת מי זאת הייתה?"

מפה זה התחיל...

next time ריתוק...

יום אחרי זה:

בוקר...

כולם מגיעים לכיתה...

החבר שלי מגיע ובמפתיע..:

לא נותן לי נשיקה על הלחי ואומר בוקר טוב..

מוזר...

חשוד...

אחרי זה אני שואלת את חברה שלי: "איך הייתה הבת מצווה אתמול?" (של ילדה שאני לא מכירה...)

תשובה: "בואי רגע..."

בשירותים של הבנות אפחד בחוץ ולא מגיע לכיוון...

היא אומרת: "אתמול במסיבה הוא נישק מישהי אל הפה"

תגובתי: "מתי איפה איך?"

היא: "היה ב101 לנשק אל הפה משימה והוא אפילו לא הזכיר אותך...

        בא עליה ונישק אותה..."

אני: *מנסה לא לבכות* חוזרת לכיתה...

הפסקה:

החבר שלי בא ומנסה לתת לי נשיקה:

אני: "אל תנסה אפילו"

הוא: *מבין* "זה לא מה שאת חושבת"

אני: "יופי, אל תנסה יותר לחשוב שאני חברה שלך"

משמע של הסיפור הזה:

and the story

i hate my life

i will ever find a good boyfriend

boys are stupid

and i don't  want to say that i tell you but i tell you!!

אז...

*בכי בכי בכי*

3/> אותו

3> אתכם!!

דידס