כמעט נשברת.

"הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. את מבינה?

מה אני עושה עכשיו?

 אני לא מאמינה שזה קורה לי. הוא אוהב אותי, הוא פאקינג אוהב אותי.

ומאי היפיפייה שלי.... איך אני עושה לה דבר כזה?"

-
יצאתי מהתא, הסתכלתי במראה.

ראיתי נערה, לראשונה בחיי הרגשתי יפה.

כן, יפה, ולא מכוערת ודחויה כמו שחשבתי שאני ארגיש.

הרגשתי שנערה כמוני לא צריכה לרדוף אחרי אף אחד. אף אחד שלא רוצה אותה.

שטפתי פנים, סידרתי את האיפור ויצאתי מהשירותים כאדם חדש.
הלכתי במסדרון ופתאום ראיתי אותו מולי.
"היי!" אמרתי בחיוך.
"שלום לך יפה. מה שלומך?"
"מעולה, מה איתך? מה חדש?!"
"לא משנה. אני צריך לדבר איתך. רוצה לבוא אליי אחרי בית ספר?"
ללא היסוס עניתי בחיוב.
"סבבה אז קבענו" הוא אמר, ואני רק חשבתי איך אני מתחילה דף חדש, מאיפה להתחיל.

השיעורים עברו לאט, ואת כולם העברתי במחשבות על מה יהיה לי.
היה בי חלק שנשאר שבור ופגוע ממה שנועה אמרה, "אבל אם החלטתי לסיים את העניין אז אני הולכת עם זה עד הסוף", אמרתי לעצמי.
אחרי בית ספר אור חיכה לי מחוץ לכיתה.
"בואי בואי", אמר ומשך אותי איתו.
הגענו אליו, כל הדרך הוא שתק, היה מצוברח ולא הצלחתי להוציא ממנו מה קרה.
התיישבנו בחדר שלו.
"אני אוהב את נועה"
"אוקיי, מה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?"
"תעזרי לי... בבקשה. תעזרי לי לשכוח אותה."
"איך?"
"תהיי איתי מאי. תהיי חברה שלי."

אני יודעת שיצא קצר אבל יש לי כבר פרקים מוכנים אז חכווו ותראו. (:

הבלוג צריך עיצוב דחוף. מי שמוכן לעצב אני ממש אודה לו.

תגיבו.?