בלוג סיפור, כאילו חסרים כמה...

היום המסיבה אצל יניב, בטח תהיה כמו כל המסיבות הרגילות..

שלומי מגיע לאסוף אותי בשמונה ועכשיו 7 וחצי ואני צריכה להתחיל להתארגן

התלבשתי וסידרתי את השיער, נשמע צילצול בדלת

יצאתי ואני ושלומי התחלנו ללכת, כל הדרך חשבתי על הוויכוח שלי עם דור

אז הוא בעצם רוצה שנחזור או לא? מה עובר עליו..

שלומי : הלווו..אור?? הקשבת לי??

אני : מה..אוי סליחה לא הייתי מרוכזת

שלומי : בקיצור, אני אומר שאם יהיו שם משקאות חריפים כאילו אלכוהול וכאלה אז אל תתפלאי...יניב אמר שהמסיבה עוברת שלב אחד קדימה

אני : נהדר באמת

הגענו למסיבה

אני : שלומי אני רק הולכת לחפש את ספיר ורון בסדר?

שלומי : טוב נשמה אני יהיה עם הבנים

נפרדנו פה, מצאתי את ספיר ורון יושבים יחד

ספיר : באת עם שלומי?

אני : נו מה נראה לך?

רון : לא מסתדר לי העניין ביניכם

ספיר : אני יסביר לך...אור...רוצה חבר.

רון : חשבתי שאת ודור..-

אני : אה...אל תגיד את זה אפילו

ספיר : מה קרה?!

אני : הוא ירד רמה לגמריי...

ספיר : למה מה הוא עשה??

אני : הוא שאל אותי למה בכלל חזרתי אליו ואם אני אוהבת אותו..

רון : נו..!!

אני : אז אמרתי לו שהתגעגעתי לשלומי נורא מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד..ומה הוא אומר?? הוא שואל אם התגעגעתי לזה שהוא זרק אותי

רון : את רצינית?!

ספיר : לא נכון....

אני : אני רצינית לגמרי וזה נכון מאוד! הוא אולי כועס שאני ושלומי חזרנו..אבל אין לכם מושג בכלל כמה הוא פגע בי..דווקא הוא היה צריך לומר את זה?!

ספיר : תעזבי..בנים זה עם -

רון : אל תחשבי להמשיך את המשפט אפילו ספיר!

ספיר : חחח אופסי! מצטערת יפה שלי..

היא נישקה אותו, טוב זה הזמן שלי לחפש את שלומי

הוא היה עם כל הבנים, גם אלה משכבות מעלינו

כשבאתי לשם הוא חייך והניח את היד שלו על הכתף שלי והכריז בקול

"חבר'ה חבר'ה!! כבר אמרתי שאני ואור היפה הזו חזרנו?!"

נשמעו מחיאות כפאים ותרועות..כאילו התחתנו והוכרזנו למלכיי אנגליה..בטח.

אני : נו אתה בא כבר?

שלומי : לאן את ממהרת?

אני : אני רוצה לשחרר קצת את הרגליים

שלומי : אה..למה לא אמרת קודם?!

התחלנו לרקוד וממש נהניתי איתו..אתם לא יכולים לדמיין אפילו כמה התגעגעתי אליו

ועכשיו אני מעלה לעצמי את השאלה..

אני עדין אוהבת אותו?

ישבנו על הספה

שלומי : רוצה לשתות משהו?

אני : אממ אם יש קולה..לא דייאט.

שלומי : כבר מגיע

הוא חזר עם שתי כוסות קולה, פתאום ספיר ורון הצטרפו וישבנו לידנו

ספיר: יאוו השירים הפעם ממש טובים..!

רון :איזה..אם את לא היית רוקדת בחיים לא הייתי קם

שלומי : מה קרה חבר'ה?

רון : הרסה אותי..אני לא יהיה מסוגל ללכת שבוע.

שלומי : עוד מעט שמים סלוואו אחי

רון : עכשיו את אומר לי?! אני חושב שאני ישרוד כמה ריקודי סלואו ואז אני יתמוטט

צחקנו, פתאום דור בא וישב איתנו, היד שלו כרוכה סביב איזו פרחה אחת.

שלומי : הופה דור את מי תפסת אחי?

דור : תכירו זו נופר...והיא..מהעיר. *זה הדבר היחיד שהוא יודע עליה??*

המוזיקה הוחלפה בשיריי אהבה רגועים, שלומי משך אותי לתוך הרחבה והתחלנו לרקוד

שלומי : תזכירי לי רק איך רוקדים...

אני : אתה מניח את הידיים שלך על המותנים שלי..*שמתי את הידיים שלו על המותניים שלי*

שלומי : ואת..?

אני : אני..

שלומי : מניחה את הידיים שלך סביב הצוואר שלי..*הוא לקח את הידיים שלי והניח אותן על הצוואר שלו, הפוזה שאני ממש ממש ממש צמודה אליו, חחח תחמן*

אני : אתה לומד מהר..

שלומי : תלוי מי המורה

הוא נישק אותי..זרמתי, עד שכבר התנתקנו שמתי לב שהשיר התחלף

שלומי : אז ישמח אם נרקוד ככה לעיתים קרובות יותר

אני : ואני לא יתנגד..

חזרנו לשבת אחרי כמה דקות...

שלומי : הלכתי להביא שתייה...את רוצה קולה?

אני:  כן..

הוא חזר עם כוס קולה אחת ועוד משקה..לא מוכר.

אני : מה אתה לקחת?

שלומי : סתם משהו..

אני : והוא נקרא?

שלומי : סתם לא יודע מה זה משנה *הוא לקח אלכוהול?!*

אני : שלומי?! מזה?!!!

שלומי : כלום!!

אני : תדבר כבר!

שלומי : זה וודקה עם רדבול

זה החלק הזה שאני אמורה להיות בשוק והעיניים שלי נפתחות..אבל אני הרגשתי כאילו העיניים שלי יוצאות מהמקום

שלומי : תירגעי זה כלום..

אני : כמה כבר שתית היום??

שלומי : סתם נו..

אני : שלומי

שלומי : שתי כוסות..שתיים וחצי

אני : יאו אני לא מאמינה עליך

שלומי : זה לא ישפיע עליי אני אומר לך

אני : חסר לך

ישבנו בספה עם דור, "נופר", ערן, יניב, ועוד כמה חבר'ה 

אחרי שעה הוא התחיל לדבר שטויות

שלומי : נו אורושקה אין לך שום דבר מיוחד לתת לי??

הוא נישק אותי בצוואר וידעתי לאן זה מוביל

אני : שלומי דיי עם המשחקים המפגרים האלה

שלומי : נו מגיע לי קצת לא? אני יודע שאת רוצה את זהה..!!

הוא ניסה לגעת בי וזה יצא משליטה

קמתי מהספה ויצאתי החוצה בריצה

דור תפס אותי ביד

דור : חכי אל תלכי

אני : אני לא הולכת!

השתחררתי מהאחיזה שלו והלכתי לשבת על הנדנדה הגדולה בחצר של יניב, דור התיישה לידי

דור : זה לא הוא..הוא שיכור..

אני : אתה אומר לי?!

דור : הוא בטח לא יזכור גם שהוא עשה את זה..כדי לך לשכוח מזה וזהו

אני : כשבאנו לפה הוא הבטיח לי שהוא לא ישתה.

דור : זה הבנים..הם פיתו אותו לזה

אני: אה הבנים האלה שאתה מנסה להשתלב בחבורה העלובה שלהם?!

דור : את עדין כועסת עליי ממה שאמרתי אתמול?

אני : כן

הוצאתי את הפלאפון כדי להתקשר לאחי

שרון : הלו *הוא ענה בעייפות*

אני : שרון אתה יכול לבוא לקחת אותי??

שרון : למה קרה משהו?

אני : כן..המון דברים..אתה יכול לבוא לקחת אותי?!

שרון : לא יודע נו הערת אותי..

אני : לא צריך ביי

ניתקתי

דור : את רוצה שאני ילווה אותך?

אני : לא..אני הולכת לבד

התקדמתי לעבר היציאה, אחרי כמה צעדים ששמתי לב שדור מאחורי

אני : דור אני לא רוצה שתלווה אותי אתה יכול ללכת!

דור : אני לא יתן לך ללכת לבד

אני : אתה תיתן לי ועוד איך

דור : תפסיקי עם השטויות שלך עכשיו..

אני : אז בשבילך הכל שטויות נכון?!?!

דור : זה לא מה שאמרתי..

אני : לא..רק הזכרת לי בכוונה ששלומי זרק אותי נכון?!

דור : מה זה קשור עכשיו?!

אני : אה זה לא קשור נכון..זה הכל רק שטויות בשבילך!!!!!

דור : דיי את מבלבלת את כל הדברים שאמרתי ושלא אמרתי!!!

אני : דור תפסיק כבר בסדר??

דור : תפסיקי גם את! את כל הזמן חושבת שאת צודקת וכל מה שאת עושה בסדר!! אז הנה לך הפתעה..זה לא נכון!!!!!!! גם את עושה טעויות..ותני לי לומר לך שלא מעט!

אני : מה שאני עשיתי לא משתווה בכלל למה שאתה עשית! אין לך זכות לדבר בכלל

דור: אוי תעשי לי טובה..אני רק מנסה-

אני : להשתלב נכון?! יש לי שאלה רגע..אתה שתית??

דור : מזה קשור עכשיו אה??

אני : שאלתי שאלה פשוטה! אתה שתית?!

דור: כן

אני : ואוו!!!!!!!! הפתעה..!!!

שמעתי מישהו צופר, וראיתי שעוצר לידנו, זה היה אחי

דור : אבל..

לא הקשבתי לו יותר..

נכנסתי למכונית ונסענו הביתה.

איך הפרק??

תגיבו ;)

ישבתי בחדר ובהיתי בתקרה, איזה מין חיים יש לי

אני גורמת לאח שלי לסבול, זורקת את מי שאני אוהבת ואחר כך אומרת שאני מתחרטת? ומה...הוא בסוף לא רוצה.

יאוו אני מטומטמת, אם רק היה אפשר להחזיר את הזמן לאחור..

שרון נכנס לחדר שלי

שרון : נו כבר תתארגני אני לוקח אותך היום לבית הספר

אני : מה קרה?

*הוא אף פעם לא לוקח אותי*

שרון : אם את לא רוצה רק תגידי

אני : לאלאלא אני מתארגנת עכשיו

הוא יצא מהחדר והתחלתי להתארגןף ג'ינס סקיני, חולצה שחורה והסניקרס השחורות שלי.

הייתי מוכנה

שרון הסיע אותי

אני : שרון?

שרון: הא?

אני : יהיה בסדר..הוא ישלים איתך

אמרתי לו וחיבקתי אותו

אני : ותודה על ההסעה

נפרדנו כל אחד לכיתה שלו..

בכיתה רון ישר קפץ עליי

רון : מה קרה לך אתמול?!

אני: חכה תן לשים את התיק

רון : אני רציני

אני : גם אני! אתה יודע כמה הוא שוקל?!

שמתי את התיק על השולחן, השתדלתי לא לשלוח מבטים לדור, שעמד עם שלומי בקצה השני של הכיתה

רון : בואי החוצה אמרתי לספיר שאני קורא לך ובוא

אני : טוב..

יצאתי מהבניין והתחרטתי, נכנסתי חזרה

אני : אני לא יוצאת ממש קר בחוץ אתם נורמלים?!?!

רון : לא כזה קר צאי כבר!

אני : אתם יכולים להגיד שלא קר..אתם מחממים אחד תשני!!! לי המעיל לא מספיק! אני נכנסת!

נכנסתי לכיתה בחזרה

אירגנתי את הדברים שלי לשיעור הקרוב למרות שנשארה רבע שעה

ישבתי במקום והתחלתי שוב לצייר מרוב שיעמום

...:היי *מישהו נעמד מולי *

אני : היי *הייתי מופתעת*

...:אני רוצה לדבר איתך רגע

אני : שלומי אין לנו על מה לדבר..

שלומי : נו בחייאת, זה לא ייקח הרבה זמן

אני : דבר

שלומי:  מחוץ לכיתה..

קמתי והלכנו לאזור כלשהו בבית הספר

שלומי : זה בקשר אלינו... *הוא התקרב אליי...*

אני : הא? אין אלינו...יש אני ויש אתה

שלומי : אור

אני : מה?!

שלומי : אני אוהב אותך

הוא נישק אותי, גאד..הייתי צריכה שמישהו יהיה לצידי ויגיד לי שהוא אוהב אותי, התגעגעתי לזה.

זרמתי איתו

שלומי : זה מה שרציתי להגיד לך..

אני : אה

שלומי : מה את אומרת?

אני : אני מרגישה אותו הדבר...* לא! מה אני עושה בשביל להיות עם מישהו *

שלומי : באמת?

אני : כן

שלומי: אז אנחנו ביחד שוב?

אני : כן *חייכתי, שיהיה. בכל זאת, הוא אחד הילדים היפים בשיכבה..מי אני שיתנגד לו אה? *

שלומי : יופי *הוא אמר וחיבק אותי *

בכניסה לכיתה ספיר עצרה אותי וסחבה אותי אל מחוץ לכיתה

ספיר: מה זה היה?!

אני : שיאו הבהלת אותי..חשבת שחוטפים אותי או משהו

ספיר : מה עשית עם שלומי??

אני : חזרנו

ספיר : שיערתי לפי הנשיקה

אני : אממ אופסי?

ספיר : למה חזרתם? למה הסכמת?

אני : לא יודעת..

ספיר : הוא לא יהיה תחליף לדור

אני : דיי ספיר..זה לא בגללו

חזרתי לכיתה

ישבתי במקום והיה צלצול

דור לא דיבר איתי...הגיעה הפסקה והייתי עם ספיר ורון..יותר נכון צפיתי בהם

שלומי : היי באלך לבוא איתי? *הוא תפס בידי*

אני : בכיף

שלומי : זוכרת את המקום הזה?

אני : איך אפשר לשכוח?

*זה היה המקום שתמיד כשאני ושלומי הברזנו היינו באים אליו..ו...מראים את האהבה אחד לשני? אם ככה אפשר לבטא את זה..פה בערך הייתה הנשיקה הראשונה שלי..לא רומנטי בדיוק אה?*

שלומי : התגעגעתי לזה ששנינו פה יחד *הוא ישב ומשך אותי אליו*

אני : גם אני

הוא הסיט את השיער שלי ונישק אותי, גאד צמרמורת

שלומי : הכל בסדר?

אני : כן כן אני בסדר..סתם צמרמורת

שלומי : ממני? *הוא חייך*

אני : כן.. *תאמת, זה היה בגללו, אפשר לומר שטיפה, אבל טיפה, התגעגעתי אליו*

שלומי : את לא רוצה?

אני : לא זה לא זה..סתם צמרמורת כזו

שלומי : אז איפה היינו?

אני : כאן..

נישקתי אותו, הוא מחבק אותי תוך כדי..

ואז פשוט סתם ישבתי צמודה אליו..הוא החזיק לי את היד

הסתכלתי עליו...הוא באמת ילד יפה, אבל לא יותר מדור..לא.

אוף מה את חושבת עליו, שכחי ממנו, אתם רק ידידים..נכון?

שלומי : התגעגעתי לזה שאנחנו יחד..

אני : שכחת שאתה זה שזרקת אותי? *אופס, נפלט לי*

שלומי: בקשר לזה...לא יצא לי ממש להסביר לך, זה היה כי..כי הייתי ממש מבולבל בתקופה ההיא, לא ידעתי מה אני מרגיש, והיו ריבים במשפחה והמון דברים..ו..לא רציתי שבסוף אני יפגע בך ותחשבי שאני סתם מנצל אותך

אני : אה וזה שזרקת אותי עזר? *למישהו יש מסקנטייפ?*

שלומי : כנראה שלא..

אני: מצטערת שהתפרצתי..

שלומי : זה בסדר..

...: אוי מצטער לא ידעתי שאת איתו

שלומי : אה אחי ממצב? קרה משהו?

...:לא..סתם.יניב מחפש אותך

שלומי : מה הוא רצה?

...: לא יודע

שלומי : דור..לך תשאל אותו מה הוא רוצה ותגיד לי טוב אחי?

דור : טוב

אני עוד שנייה מתפוצצת, גאד, זה דור שהרגע היה פה??

פאק, הוא ראה אותי עם שלומי.

דור אחרי שתי דקות

דור : עדיף שתלך לדבר איתו

שלומי : טוב..קרצייה זה, אור אני כבר חוזר

אני: טוב

דור : אז...את ו..ושלומי..אתם..

אני : אתה מגמגם

דור : אני יודע..את..ושלומי חזרתם?

אני : כן

דור: אה

אני :למה?

דור : סתם..מזל טוב

אני : תודה

דור : חשבתי ש..שאת..ואני..

אני : דור, אתה אמרת שאתה רוצה שנהיה ידידים נכון?

דור : כן..אבל..זה אחרי שאת אמרת!

אני : אני אמרתי לך אחר כך שלא התכוונתי לזה. זה אתה שהתעקשת.

דור : את בכלל אוהבת אותו?

אני : דור דיי

דור : אני רציני! את אוהבת אותו או לא?!

אני : אני התגעגעתי אליו מאוד מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד

דור : אה הפעם ההיא שאמרת לי שהוא זרק אותך? ככה התגעגעת אליו?!

זה היה אכזרי מצידו, הסתכלתי עליו בהלם טוטאלי, אני לא מכירה אותו בכלל

הוא שם לב למה שהוא אמר

דור : אור אני..אני מצטער..לא התכוונתי ל-

אני : זה בסדר..רק אמרת את מה שאתה חושב

הלכתי משם, כמעט נתקעתי בשלומי בדרך

שלומי : וואו את ממהרת

אני : כן..בוא נחזור לכיתה קר פה

שלומי בא אחרי, ביקשתי מערן שיחליף איתו מקום ושאני ישב ליד שלומי במקומו

היה רשום על הלוח שיש מסיבה בעוד 5 ימים, ביום שישי בבית של יניב

יופי, זה מה שחסר לי, עוד מסיבה.

אני בטוחה שבמסיבה הזו יהיה אקשן..

תהיו בטוחים שיהיה אקשן..

יאלה צ'או ;)

יום הלימודים התחיל..ישבתי ליד דור, היה מוזר

סיטואציה מוזרה מאוד?

לא הייתי מרוכזת, סתם קישקשתי על הדף כל מיני חירבושים

ובסוף השעתיים יצא שהדף כולו שחור

יצאתי להפסקה, לא רציתי להתקרצץ על ספיר ורון יותר מדיי..הם גם צריכים פרטיות.

גאד, שוב לבד בהפסקה

ככה זה תמיד יהיה?

אם היו עושים סרט על החיים שלי |לא היו עושים..אבל אם כן| היו קוראים לו "סרט עלוב על חייה העלובים של ילדה עלובה ובודדה" שם ארוך אבל רלוונטי בהחלט

מישהו הניח יד על הכתף שלי

...:היי

אני : הי...
דור : אני יכול לשבת?

אני : זה ספסל ציבורי

דור : וואלה? אני ירשום לי את זה..*הוא התיישב לידי*

שתקתי..

דור : תקשיבי..בקשר לאתמול, אני, אממ..אני חושב שאת צודקת

אני : דור, אולי נשכח את מה שקרה בשבוע האחרון? אני לא יודעת מה גרם לי לומר את כל מה שאמרתי זה היה מפגר מצידי..אני...אני כן רוצה שנחזור *אני לא מאמינה מאיפה צץ לי האומץ לומר מה שאני מרגישה..אני אף פעם לא אומרת..לאף אחד..*

דור :  את צודקת בקטע שאמרת שאנחנו צריכים להיות ידידים..

הלב שלי הפסיק לפעום בבת אחת, הרגשתי שאני עומדת להתעלף..תתעשתי על עצמך לעזאזל

אני : א..*התחלתי לנשום במהירות וכאב לי..מאוד*אני..

דור : אור? אור את בסדר??

*הייתי צריכה להסתלק משם ומהר*

אני : כן.אני..אני..בסדר גמור.

דור : את לא נראית ככה *זה לא אשמתי שהגוף שלי כמעט ולא מתפקד ברגע זה*

אני : אתה צודק..אנחנו צריכים להישאר ידידים *הרגשתי דקירות חזקות בלב, רציתי שהכאבים יפסקו עכשיו*

התקפלתי במקום, הכאבים התחזקו ולא יכולתי לסבול את זה יותר

דור : אור, אור מה קורה לך?? מה יש??

אני : אני חייבת ללכת

רצתי לשירותים, הריצה רק הגבירה את הכאבים שלי

נכנסתי לאחד התאים וחיבקתי את הבירכיים שלי..כל כך כאב לי

נשמעו דפיקות על הדלת

...:תפתחי אור..זו ספיר, אור נו יאלה את מלחיצה אותי

פתחתי את התא, ספיר חיבקה אותי

ספיר : מה יש לך מאמי?

אני : כואב לי..כל כך, אני לא יכולה לסבול את זה

ספיר : אנחנו הולכות לאחות עכשיו

היא סחבה אותי לאחות של בית הספר, רינה

רינה : מה יש?

אני : כואב לי בלב, כאילו דוקרים אותי..

רינה : אוי אוי אוי..בואי לפה..

אני : זה שומדבר מיוחד..סתם כאיבם שאני בטוחה שיעברו

רינה : זה מהלחץ כנראה..יש מבחן קרוב?

אני : לא..

רינה : רבת עם החבר?

אני : לא.. *כן, הוא לא בדיוק החבר שלי..זה שנוי במחלוקת ואני לא הולכת לספר לך!*

רינה : עם ההורים?

אני : כן..זה כנראה זה.. *לא!*

יצאתי מחדר האחות והתקשרתי לאמא שלי שתבוא לאסוף אותי..ספיר הוציאה לי את התיק מהכיתה והביאה לי

אני : תודה ספירי

ספיר : דור תיחקר אותי עליך..

אני : הוא יכול להמשיך לתחקר..הוא רק ידיד שלי נכון? מה הוא צריך לתחקר עליי

ספיר : זה בגלל ההחלטה שלו הכאבים נכון?

אני: כנראה, אלה הרי היו כאבים בלב..

ספיר : יהיה בסדר מאמי..

נכנסתי למכונית ואמא שלי הורידה אותי בבית

אחרי כמה שעות הגיע שרון

שרון : מה קרה אחות קטנה? *שונאת שהוא קורה לי ככה* ראיתי אותך רצה בבית הספר ואז שמעתי שאמא באה לקחת אותך..

אני : לא הרגשתי טוב..

שרון : עכשיו את בסדר??

אני : אל תשחק תצמך כאילו יש לך לב טוב אוקי? שנינו יודעים שזה לא נכון.. *לא שכחתי שהוא בוגד בחבר הכי טוב שלו*

שרון : דיברתי היום עם עדן ואמרתי לה שזה צריך להיפסק..ו..עם אורן..הוא צריך להגיע כל רגע

אני : אני מקווה בשבילך

שרון : אל תישחקי אותה אמא..! יא-אלה, זה קשה! את לא מבינה?!

אני : אבל היה קל לבגוד בו נכון?!?!

שרון : תיסתמי..מה את צורחת את זה??

אני : הוא גמככה הולך לגלות את זה נכון?! מזה משנה לך?! כמה שיותר מוקדם יותר טוב!

שרון : תירגעי...!!! יאוו כמה שאת לא מרגישה טוב ככה בא לי להביא לך כאפה!

אני : הכאפה הזו מגיעה לך מניאק אחד..הדבר היחיד הטוב שאתה יודע זה לבגוד בחברים שלך!

שרון : יאוו את כל כך מעצבנת אותי!!!

אורן פתח את הדלת

אורן : הפה הפה מה קורה פה?! בחיים לא שמעתי אותכם ככה רבים מאז הפעם ההיא שכשהיינו בכיתה ד' חח זוכר לקחנו לאור תבובה והיא רדפה אחרינו והחליקה על שלולית גדולה כזו..! אור מצטער אבל זה לא משהו ששוכחים..

*הוא ראה שאף אחד מאיתנו לא שינה את הבעת הפנים שלו ושאנחנו ממש כועסים אחד על השני*

אורן : אוקי מה קרה פה?

שרון : אחי אני צריך לדבר איתך..

אני : אחי??? חחח אני מרחמת עליו..

נכנסתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת..

שמעתי ששרון מתחיל לדבר..ואחרי שהוא סיים אורן שתק

ואז נפתחה דלת הבית בפתאומיות..הבנתי שאורן יצא

כשפתחתי את דלת החדר שלי ראיתי ששרון הולך לחדר שלו, דלת הבית פתוחה..ודור שם

דור שם!!! שיט! מה הוא עוש פה יאוו החים שלי דפוקים, טלנובלה שכתב הומלס.

סימנתי לו שיכנס..אני לא יתן לו לעמוד בקור הזה

דור : היי

אני : הי.....

דור : אני..באתי, כי..הלכת היום מהבית ספר..

אני : לא הרגשתי טוב

דור : זה בגללי?

אני : לא *כן..* רוצה לשתות?

יצאתי למבטח, שרון ישב עם כוס מיץ מלאה ושתי הידיים שלו כיסו את הפנים שלו

הוא שמע אותנו וחזר לחדר שלו, לפי שפת הגוף שלו ראיתי שרע לו, מאוד.

הסתכלתי עליו בעצב והתחשק לי לבכות.

דור : הכל בסדר פה..?

אני : כן,למה?

דור : לא יודע..מרגיש כאילו האווירה פה, עצובה כזו. שונה.

אני : כן...

דור : וגם זה לא בגללי נכון? *הוא אמר בציניות*

אני : דור, זה לא בגלל, זה בגלל ההחלטות המפגרות שאחי עושה בחיים שלו..

דור : הבנתי

אני : דור אני מצטערת, אבל אני חושבת שאתה צריך ללכת..לא בגללי ולא בגללך, אני..אני רוצה ..אח שלי..אני..

דור : את רוצה שהוא ירגיש שאת שם בשבילו..אל תדאגי אני מבין, נתראה מחר?

אני : כן..בי

הוא הלך..הלכתי לחדרו של אחי, הוא שכב על המיטה ובהה בתיקרה

אני : שרון..?

שרון : הא? *שמעתי על הקול שלו..משו לא בסדר*

אני : איך הוא הגיב

שרון : *התיישב על המיטה* קשה

אני : אני מצטערת..

*הוא התחיל לבכות..את ההלם עליי לא הצלחתי להסתיר..אחי בוכה, הפעם הראשונה שאני רואה אותו בוכה*

אני : אל תבכה..שרון היית חייב לעשות את זה

שרון : אני לא יודע למה מהתחלה עשיתי את זה, אני כזה מפגר

הוא קם וניגב את הדמעות שלו, כדי לא להראות לי שהוא שביר, שהוא בן אדם

אני : שרון..גם בנים בוכים..

שרון : אני כזה מטומטמם..הפסדתי אותו

אני : *חיבקתי אותו* אני מצטערת ששיכנעתי אותך לעשות את זה

שרון : את לא צריכה להצטער...אני מעדיף שהוא ידע ולא ידבר איתי מאשר להמשיך לבגוד בו..

אני : אבל תראה אותך

שרון : אני יהיה בסדר מתישהו..

אני : אתה בטוח?

שרון : כן..

אני : אוקי, *התקדמתילעבר דלת החדר שלו*

שרון : אור..תודה

אני : על מה?

שרון : ששיכנעת אותי לספר לו, אני עכשיו יודע שפירקתי מעליי את זה, זו הרגשה טובה

אני : לא היית מעדיף שתישארו חברים?

שרון : חברים? אני כבר לא נקרא חבר מבחינתו..הפסדתי אותו. אבל זה עדיף ככה, מאשר להסתיר ממנו ולבגוד בו

אני : יודע משהו?..אולי אנחנו בכל זאת אחים

מתח לא היה...

אבל פרק הבא יהיה! מבטיחה..|נראה לי|

איך הפרק?? תגיבו!

יאלה בעיי ;)