השקילה מחר, מחר כל המאמצים של כל השבוע יבואו להרים או להוריד אותי למטה.
זה עצוב אבל בעיניי אתה מה שאתה שוקל... וכרגע אני שוקלת משהו כמו פיל קטן...
המשקל תמיד היה חלק כל כך חשוב בחיים שלי, עד שאני אפילו לא יכולה לחשוב אל מתי בפעם האחרונה לא חשבתי אליו, זאת כנראה הסיבה שאני מקיאה... כי אחרי שאני מקיאה אני מרגישה חלקה, אני מרגישה כאילו אני נקייה ויכולה להמשיך לחיות חיים נקיים, עדם הפעם הבאה שבה אני יאכל ואז אני יתלכלך מחדש.
בינינו... לבנות הרזות תמיד יש יותר מבחר... בנים שלא יעיזו להעביר יותר ממבט אחד אליי, על החברה הרזה שלי יעבירו, שניים ושלושה, וזה מבאס לדעת שאתה בתחתית הסולם בקטעים האלה... אני לא יכולה להתחיל עם בנים בלי להסתכל קודם איך הם נראים, כי אם הם נראים טוב מדי הם לא ירצו אותי, ואני לא רוצה לצאת עם משהו מכוער, וזה מאוד עצוב להגיד אבל לפעמים אני תופסת את עצמי מפנטזת על בחורים עם אישיות של מי ביוב אבל חתיכים ברמות לא נורמליות ודוחה (בפנטזיות שלי) בחורים שאני יודעת שהם אם האישיות הכי יפה בעולם אבל מכוערים.
אני מרגישה לפעמים שאין לי תקווה, שאני יהיה כמו הרווקות בנות השישים ומשהו שיושבות עם מיליון חתולים, שאולי לי לא מגיעה אהבה בגלל איך שאני נראית, אולי אני לא ראויה לאהבה בגלל הצורה החיצונית שלי, והלוואי שמשהו יבוא ויחפור דרך השומן שמכסה אותי ויגלה נפש יפיפה, נפש שרק רוצה שמשהו יבוא ויתן לה את הנשיקה הראשונה שלה...
הלוואי שמשהו כבר יבוא ויגלה אותי, אבל בנות כמוני לא מגלים, אנחנו כמו סיביר, כולם יודעים שאנחנו שם אבל אף אחד לא רוצה לבוא ולבדוק מה לעזאזל קורה בפנים.