והנה,שוב חוזרת אותה תקופה ואני אפילו כבר לא מופתעת.
ובכל פעם שהיא חוזרת החוסר אכפתיות
גדל וככה זה יותר כואב לי.
אומנם אני רגילה למצב אבל זה יותר כואב לדעת שאני נאבקת
בעצמי איך לתקן את הטעויות שלך ואחרי הכל לך לא אכפת.
אם היה לי דרך להראות לך כמה קשה לי מעבר לבכי ולדיבורים הייתי עושה את זה.
תמיד אני יושבת וחושבת למה אני כל פעם בוחרת לתת כשאני לא מקבלת כלום.
מה אני מבקשת ? שתאהב אותי עשירית ממה שאני אוהבת אותך ?
זה כבר יעשה אותי מאושרת.
אז הנה מתחילה תקופה של בכי, צעקות, ריבים וכעסים
וכמה עצוב לדעת שכנראה כמו תמיד גם תבוא הפרידה.
וכן,נמאס לי להתעקש ולעמוד על שלי בשביל שהקשר הזה יצליח ואתה תמשיך לעשות
את מה שאתה רגיל לעשות, לדאוג לאינטרסים שלך.
אני שוב מגיעה למצב שאני כבר שואלת את אלוהים
מה אני עושה שתמיד מגיע לי להיפגע מאנשים שאני אוהבת ?
אולי אני באמת מזוכיסטית אחרי הכל.
^Miss.Shelika^
מתי יהיה לי טוב ?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
