אגואיסטית

זו אותה תחושה

רק בלי פרפרים,

זו אותה אהבה

ששנינו מכירים.

אך המבט בעיניים

טיפה התרוקן,

והמגע בין הידיים

פתאום הזדקן.

אבל הלב שאוהב

עדיין מרגיש,

אך טון הדיבור

התחלף לאדיש.

זו אותה זוגיות

שעדיין מאושרת,

זו אותה חוויה

זכורה ומוכרת.

אך השיחות של הלילה

נהפכו לריבים

ובשנת הצהריים

ישנו סכינים.

אבל הלב שפועם

עדיין מגיב

ודמעה עוד יורדת

בעקבות איזה ריב.

זו אותה אהבה

שלפעמים עולה

לפעמים דועכת

זו אותה הרגשה

שאני רוצה להשאר

אבל בוחרת - ללכת

חייבת לפרוק פה משהו שכתבתי

בחיפוש אחרי האושר

נטשתי חוף מבטחים.

הים הפתוח

הרבה פחות בטוח

שם יש סערות וריגושים.

הלב לחיבוק צמא

והמח לא נכנע.

זה לא כל כך פשוט

להיות בקופנליקט

בעיצומו של המסע.

ובין הרוח השורקת

לבדידות שבתא

אני ילדה שצועקת

שהיא מתגעגעת לביתה.

החובל שהוא אני

אינו יודע מה היעד

אך אין כמו לחוש

שאני מנצחת את הפחד.

ובלילות קרים

שהספינה מתנדנדת

דמעה קטנה מעיני יורדת.

חושבת ותוהה

אם במסע הזה בלבד

פספסתי את האושר

שהיה לי כבר ביד.