לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד ילדה אחת.


סיפור. שונה. ולדעתי. מיוחד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007


סליחה סליחה על האיחור!

אבל מיום שישי הכל ישתנה!

אני העדכן כל יומיים!

ועם יהיה איחור אני אפצה..

כי אני באמת אוהבת את הסיפור ואני כבר מחכה להמשיך אותו ולכתוב את כל הרעיונות שיש לי בראש..

ועוד משהו קטן לפני הפרק..

 תודה לך על זה שאת מאמינה שהסיפור הזה באמת יכול להצליח(:


 פרק 6

לא לא.. אני לא יכולה לעשות את זה..

הסתכלתי על היד שלי, שהייתה מונחת על הכרית וראיתי את הסימן של החתך ששרון עשתה לי.

פתאום כל הרחמים שלי אליה נעלמו כלא היו, קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הארון, פתחתי אותו וראיתי את השרשרת של מעיין, בצד אחר היה את השעון של לירון ואז בפינה מוחבאת ראיתי את האמפי של נטע.

לקחתי את הכל והכנסתי את זה בתיק, שמעתי צעדים, סגרתי את הדלת הארון וישבתי כאילו לא זזתי ממקומי.

שרון:"מוזרר, איזה בחור התקשר אלי והתחיל לדבר איתיי טונותת ואז פתאום הוא ניתק.. זה היה מהזה מוזרר"

יריב. אני בטוחה שזה יריב

אני:"כן.."

שרון:"רגעע לא שאלתי אותך.. רוצה לשתות משהו?"

אני:"לא.. ניראה לי שאני אלך הביתה אני ממש עייפה וכבר מאוחר"

שרון:"חבל.. טוב תודה שבאת.. זה באמת עזר"

אני:"מתי שתרצי" יצאתי מחדרה ושרון ליוותה אותי לדלת.

שרון:"ביי לילה טוב"

אני:"ביי" אמרתי בקרירות ולחצתי על הכפתור של המעלית.

כשיצאתי מהביניין כל כך כעסתי על עצמי שאני מרחמת על הילדה הזאת, אחרי כל מה שהיא עשתה לי,

איזה מטומטמת אני.. אני פשוט ילדה מטומטמת.

אני:"העיקר שהדברים אצלי" אמרתי לעצמי

"איזה דברים?" שמעתי קול מאחורי

ניבהלתי אבל זיהיתי את הקול.

הסתובבתי וראיתי את יותם

אני:"מה אתה עושה פה?"

יותם:"חיכיתי לך פה.."

אני:"חיכית לי?"

יותם:"כן.. ראיתי אותך יוצאת עם היריב הזה.. ורציתי לראות עם קורה משהו ביניכם"

"ואז ראיתי שלא קורה כלום" הוסיף וחייך

אני:"מה אתה מחייך?"

יותם:"כי אני יודע שאת פנויה"

אני:"די יותם זה לא לעיניין מה שאתה אומר עכשיו" התחלתי ללכת, לכיוון ההפוך מהבית שלי אבל לא היה אכפת לי העיקר להיתרחק.

יותם:"נווו מיה חכי רגע!" רץ אחרי

"את לא יכולה לחזור לבד, את גרה גם ממש רחוק"

עצרתי והסתובבתי אליו

אני:"רק היום ניפרדת משרון זה ממש לא בסדר שאתה מנסה להתחיל איתי"

יותם:"ומה לא בסדר בזה בידיוק?" והתקרב

אני:"כ..כי הי..א ח..ב...רה שלי" גימגמתי

יותם:"שנינו יודעים שזה לא נכון" התקרב עוד יותר

אני:"למה אתה אומר את זה?"

יותם:"שנינו יודעים ששרון מנצלת אותך"

אני:"אתה אומר שאני שפוטה?" התעצבנתי

יותם:"לא אני אומר שבגלל שכל הזמן היא גרמה לך לחשוב שהיא חברה שלך, אז היא הכריחה אותך לעשות דברים בישבילה"

אני:"איך אתה יודע את כל זה?" השפלתי את מבטי

יותם:"כולם יודעים ואני יודע כי אני הייתי עם שרון" הרים את ראשי

אני:"יותם מה אתה רוצה?" הייתי על סף בכי

יותם:"את יודעת מה אני רוצה" והשפתיים שלנו התקרבו

אני:"אני לא יכולה.."אמרתי בלחש

יותם:"שש..."  נישק אותי

עמדנו שם באמצא הרחוב החשוך,מחובקים ומתנשקים.

הנשיקה הראשונה שלי

עם הילד שאני אוהבת, ושהוא אוהב אותי.

הכל היה מושלם, עם האווירה המושלמת..

והרוח הקרירה שהייתה.

התרחקתי והוא נישאר עדיין בפריז

יותם:"עשית לי צמרמורת את יודעת?"

אני:"גם לי.."

יותם:"מיה אני אוהב אותך"

אני:"גם אני אוהבת אותך" אמרתי

יותם:"את לא מבינה.. מה אני מרגיש עכשיו בפנים"

אני:"אני הרגשתי את זה יותר מדי זמן"

יותם:"אני יודע.. שזה מוזר שאנחנו בקושי דיברנו.. אבל כילו דיברנו כל הזמן בדרך אחרת"

אני:"גם אני חושבת ככה.. אני מרגישה כאילו אני מכירה אותך מכל החיים"

הוא חייך אלי את החיוך היפה שלו.

התחלנו ללכת לכיוון הבית שלי והייתה שתיקה נעימה כזאת..

שלא רוצים להרוס,כי היא מיוחדת כאילו השקט אומר הכל.

היינו מחובקים שנינו הולכים, היה קר והוא חימם אותי, זאת הייתה הרגשה כל כך נעימה.

אני:"מה..מה זה אומר עלינו?" שברתי את השתיקה

יותם:"אולי ניראה לאן זה הולך קודם?"

אני:"כן.. צודק"

יותם:"אבל יש אבל"

צחקתי:"ומה זה האבל הזה?"

יותם:"יש כמה כללים, א. אסור לך להתנשק עם בנים אחרים חוץ ממני"

אני:"כללים? יותם!"

יותם:"שש.. לא סיימתי" השתיק אותי

אני:"לי גם יש מה לומר! אתה נחשב כילד יפה פלוס ובנות רודפות אחריך, ואני לא רוצה.."

יותם:"אל תדאגי אני רק שלך"

המשכנו ללכת והרגשתי כל כך טוב, כמו שאף פעם לא הרגשתי.

אני מרגישה שמשהו השתחרר אצליי,ואני יהיה שונה עכשיו.

זה טוב נכון?

יותם:"רגע מה התאריך היום?"

אני:"ה7.11 למה?"

יותם הוציא איזה פתק מהכיס שלו.

יותם:"יש לך עט?"

אני:"ניראה לי.." בדקתי בתיק ומצאתי והבאתי לו.

הוא רשם ככה:

7.11- אני והמדהימה שלי חברים

אני:"אנחנו חברים?"

יותם:"סוג של"

אני:"בוא לא ניקרא לזה חברים.. אלה יוצאים"

יותם:"יוצאים?"

אני:"כן כי.. אני רוצה להכיר אותך יותר קודם.."

יותם:"אז רגע אני אשנה"

7.11- אני והמדהימה שלי נשיקה ראשונה ביחד

אני:"את זה אהבתי"

יותם:"גם אני"

הגענו לבית שלי והרגשתי מין עצב כזה מבפנים

אני:"אני מרגישה לא טוב..."

יותם:"למה?"

אני:"כי אתה הולך"עשיתי פרצוף עצוב

יותם:"אוו בואי אליי" חיבק אותי חיבוק גדול וחם

הוא הביט בעיני ואני בשלו והתנשקנו.

אני:"רגע.. אז מה יהיה  ביום ראשון בבית ספר?"

יותם:"מה זאת אומרת?"

אני:"כאילו.. אני רוצה להיות איתך.. אבל זה די צבוע שהלכתי לשרון ושנייה אחר כך אז אני איתך"

יותם:"אז את רוצה לשמור על זה בסוד לכמה זמן?"

אני:"אני מעדיפה"

ההבעת פנים שלו הישתנו ברגע.. והסתכלתי לו בעיניים ופשוט לא יכלתי.

אני:"אבל.. זה לא אומר שאי אפשר להיפגש אחרי בית ספר ולצאת"

ההבעת פנים של יותם מיד השתנתו

יותם:"יאללה יפשלי לכי לישון את ניראת הרוסה לגמרי"

אני:"כו.. לילה טוב מתוק שלי"

יותם:"לילה טוב"

ניכנסתי לביניין, כי עם הייתי נישארת שמה עוד שנייה אז לא הייתי זזה משם

עליתי במדרגות עד שהגעתי לקומה שלי ופתחתי את הדלת

ראיתי את חלי ישנה בספה, עם  הטלוויזיה פתוחה.

הלכתי עליה הערתי אותה כדי שהיא תלך למיטה שלה.

חלי:"ותיראו מי הגיע" אמרה בקול עייף

אני:"יאללה לכי לישון"

חלי:"זה מה שעשיתי עד לפני רגע" והתמתחה

אני:"סליחה סליחה.. רק רציתי שתלכי למיטה שלך כדי שלא תתלונני אחר כך שכואב לך הגב"

חלי בחנה בי ואמרה:"את ניראת שונה"

אני:"בכלל לא.."

חלי:"נשיקה ראישונה אה?"

אני:"איך ידעת?"

חלי:"את ניראת כילו את לא תפסיקי לחייך עד מחר,הלחיים שלך אדומות, ואת קורנת אושר"

הסמקתי

חלי:"עם מי זה?"

אני:"את לא תאמיני לעולם!"

חלי:"החמוד הזה מלמעטה?"

אני:"לא"

חלי:"אז עם מי?"

אני:"יותם"

חלי:"פריטי בוי?!"

אני:"כן"

חלי:"זה שאת מאוהבות בו מאז ומתמיד?!"

אני:"לא מאז ומתמיד אבל כן"

חלי:"או מי גד!! מזל טובב" חיבקה אותי

אני:"התעוררת אני רואה"

חלי:"אני לא אוכל לישון כל הלילה...מזה שאחותי הקטנה גדלה כל כך מהר"

אני:"אווו... חמודל'ה שליי"

חלי:"חחח.. רגע! הם אהבו את המראה שלך?"

אני:"הם מתו עליו!! את לא מבינה כולם הסתכלו אלי בפה פעור"

חלי:"אני שמחה" אמרה בגאווה

אני:"אני הולכת לישון אני הרוסה לגמרי"

חלי:"לילה טוב"

ניכנסתי לחדר והחלפתי לפיג'מה.

איך החיים יכולים להיות מלאות בהפתעות.

אבל אני מקווה שכל הקטע הזה עם יותם זה לא תיהיה הפתעה שהייתה רק ללילה אחד.

אני פוחדת להתעורר  מחר ושהכל יהיה חלום.

שהוא לא יהיה איתי.

ושסתם השלתי את עצמי.

כי אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו.

לקחתי דף וכתבתי בגדול.

-7.11 לעולם לא אשכח..

יותם מאמי שלי אני אוהבת אותך!!!-

תליתי את הדף על הדלת של ההארון שמול המיטה, כדי שכל פעם שאני התעורר אני אראה את השלט החייך.
נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 11/10/2007 23:22  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 5


אני אנסה להוסיף פרק כמה שיותר מהר..


פרק 5

ניכנסתי עם רועי לרחבה והתחלתי לרקוד ואז רועי התחיל לצחוק

יריב:"מתי הפעם האחרונה שרקדת?"

אני:"אמ.. ריקודי עם בכתה ה' נחשב?"

יריב:"אל תיהיה לחוצה,פשוט תקשיבי למוזיקה"

עצרתי והתחלתי להבין את המילים,את המשמעות של השיר והתחלתי לזוז עם הקצב,

עד שהתחלתי ממש להתפרע ורועי הביט בי המום והוא לא מבין איך קלטתי כל כך מהר.

המשכנו לרקוד ומדי פעם הסתכלתי על יותם, איזה יפה הוא.. די די די! עכשיו אני עם יריב וזהו..

אבל.. הוא שם אלי סוף סוף, אחרי כל הזמן הזה הוא שם אלי.

יריב:"אני הולך לקחת משהו לשתות רוצה משהו?"

אני:"לא תודה"

יריב הלך לכיוון הבר ויותם התקרב אלי.

יותם:"תפוסה?"

אני:"מה?"

יותם:"הוא חבר שלך?" הצביע על יריב

אני:"לא לא אנחנו ידידים"

יותם:"איזה מזל" התקרב אלי

אני:"א..אני הולכת לשבת אני עייפה"

יותם:"אולי נצא החוצה?"

אני:"אני באתי עם יריב זה לא מתאים שאני אצא איתך"

יותם:"רק לכמה דקום"

ראיתי שהיה מלא תור בבר ושזה יקח ליריב זמן

אני:"בסדר..לכמה דקות"

יצאנו החוצה חצינו את הכביש וישבנו בספסל שהיה שם.

הלב שלי דפק ברמות מטורפות, פחדתי להגיד משהו מטומטם..פחדתי לגמגם ולצאת טיפשה לגמרי.

יותם:"רציתי להזמין אותך למסיבה.. אבל כניראה שמישהו הקדים אותי"

גיחכתי ואמרתי:"אני יודעת שהזמנת אותי מאיזה סיבה.. כי למה לך בכלל להיות איתי בקשר"

יותם:"כי את מוצאת חן בעיני"

אני:"כן בטח..." אמרתי בלחש

יותם:"באמת שכן.."

עמדתי להגיד משהו אבל פתאום שמתי לב..

שרון.

את שרון לא ראיתי במסיבה, הם אמרו שהם ניפרדו אבל היום בבית ספר הכל ניראה סבבה ביניהם, משהו פה לא מוצא חן בעיני.

יותם:"מיה?"

אני:"שרון אמרה לך לעשות את זה, כי עם כן אז אתה זבל של בן אדם, איך אתה יכול לשחק ברגשות שם אנשים ככה?!"

יותם:"על מה את מדברת בכלל? היום קבעתי עם שרון אחרי בית ספר.. כדי להגיד לה שאני רוצה שניפרד"

אני:"למה? הרי היא יפה.. מקובלת.. אתם מתאימים"

יותם:"היא מיתחסת אליך כמו חרא ואז היא באה אליך, נישקות וחיבוקים כילו לא קרה כלום"

אני:"לשאלה ששאלתי מקודם.. ענית תשובה לא היגיונית,אף פעם לא דיברנו אז איך יכלתי למצוא חן בעיניך"

יותם:"לא יודע...זה בא כשאתה הכי לא שם לב"

אני:"די יותם זה לא לעיניין" די יא מפגרת מה את עושה?! הילד שתמיד אהבת אותו אומר לך שאת מוצאת חן בעיניו מה את מתנגדת לכל דבר שהוא אומר?!

יותם:"את מתנהגת במסתוריות כזאת שגורמת לך לברר מה קורה איתך.. זה משך אותי אלייך.. והיום לא התאפקתי ורציתי להזמין אותך, ניסיתי בימים האחרונים לדבר איתך אבל  תמיד שרון הייתה באמצא או היריב הזה"

אני:"אני באמת חושבת שכדי שניכנס" קמתי מהמקום והוא משך ואותי אליו

יותם:"מה אני צריך עוד לעשות כדי שתביני שאת מוצאת חן בעיני?"

הוא קירב אותי אליו והרגשתי את הנשימות שלו,הרגשתי כילו עוד שנייה אני עומדת להיתעלף.

שפתינו התקרבו..

אבל בשנייה האחרונה התרחקתי ורצתי לעבר המועדון.

ניכנסתי וחיפשתי את יריב עד שראיתי אותו יושב באחת הספות, יריב קם בשנייה שראה אותי מתקרבת ובא אלי.

יריב:"דאגתי לך איפה היית??"

אני:"בחוץ , היה יותר מדי חנוק פה"

יריב:"אוקי.. רוצה לרקוד?"

אני:"לא אני רוצה קצת לשבת אני לא מרגישה טוב, אבל לך זה בסדר"

יריב:"בטוח?"

אני:"כן כן"

יריב הלך לאיפה שכולם רקדו ואני ישבתי באחת הספות, ברגע אחד היה לי מין פוש כזה להתקשר אליה, הלכתי ליריב ושאלתי עם אני יכולה שיחה.

יריב:"כן בטח קחי" הוא הביא לי את הפלאפון ויצאתי החוצה

את המספר של שרון זכרתי בעל פה

"הלו?"

אני:"היי זאת מיה?"

"קנו לך פלאפון?"

אני:"לא אני מתקשרת מקרובת משפחה"

"אה.."

שמעתי בקול שלה שקרה משהו היה לה קול עצוב כזה..

אני:"שרון קרה משהו את לא נישמעת טוב"

שרון:"יותם נפרד ממני היום.."

אני:"אני מצטערת לשמוע."

שרון:"כל אלה שחשבתי שהיו חברות שלי הלכו למסיבה המסריחה הזאת במקום להיות איתי" שמעתי שהיא פורצת בבכי

אני:"רוצה שאני אבוא?"

שרון:"את רוצה לבוא אלי?"

אני:"כן, כילו זה מהשחברות עושות לא?" הדגשתי את החברות

שרון:"אה...אנ..אני חושבת שכן.."

אני:"אני כבר באה"

רגע.. למה אני באה לשרון בכלל..אחרי כל הדברים שהיא עשתה לי?!

ניראה לי שאני מרחמת אליה.. כל החברות שלה במקום להיות איתה באו למסיבה הזאת..

ניכנסתי למועדון, החזרתי את הפלאפון ליריב.

יריב:"קרה משהו??"

אני:"אני הולכת לשרון"

יריב:"למה??"

אני:"חבר שלה ניפרד ממנה והיא הרוסה לגמרי וכל החברות שלה באו לפה והיא לבד"

יריב:"זה גאוני! עכשיו היא הרוסה ותוכלי בקלותת לקחת לה את הדברים"

אני:"לא! היום לא.. אולי ביום אחר.. אבל היום זה יהיה ממש מגעיל, אני לא רוצה לרדת לרמה שלה"

יריב:"תעשי מה שבא לך.. בואי אני אלווה אותך"

אני:"בטוח?"

יריב:"כן נו בואי"

יצאנו מהמועדון, הזמנו מונית ואחרי כ-רבע שעה הגענו לפתח הבית של שרון

אני:"תודה על היום היה כיף"

יריב:"מתי שתרצי"

אני:"כן.."

הבאתי לו נשיקה בלחי מהירה וניכנסתי לביניין

עליתי לקומה השנייה ודפקתי בדלת

"מי זה?"

אני:"מיה"

"היי לא הייתי בטוחה שתבואי" אמרה שרון כשפתחה לי את הדלת

אני:"גם אני לא.. אבל נישמעת לא טוב"

שרון:"כן אני ממש מרגישה לא טוב"

הלכנו לחדרה וישבתי במיטה,היא סגרה את הדלת ישבה לידי ופרצה בבכי

שרון:"אני לא מבינה.. כמעט היינו חודשיים ביחד.. אני באמת מרגישה אליו משהו"

אני:"אמרת לו את זה?" אמרתי בזמן שחיבקתי אותה

שרון:"הוא אמר שהוא אוהב מישהי אחרת וכששאלתי מי אז הוא לא רצה לענות לי"

שתקתי.. אז באמת הוא מרגיש אלי משהו?

שרון:"מיה מה את חולמת?!"

אני:"כלום כלום.. תקשיבי.. אולי זה משהו בהתנהגות שלך"

שרון:"אני היתיחסתי אליו כמו איזה מלך! אני לא מבינה בכלל על מה את מדברת"

אני:"אוקי.."

הטלפון של שרון צלצל היא לקחה אותו ויצאה מהחדר.

השטח פנוי.. אני יכולה לקום ולקחת את הדברים בצ'יק כי אני יודעת איפה הם..

אבל.. זה לא ניראה לי נכון לעשות את זה עכשיו..

לעשות... לא לעשות..

אני לא יודעת עם תיהיה לי עוד הזדמנות..

והיא די מתעקבת..

ה' מה אני עושה?!!

 

נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 7/10/2007 20:57  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 4


תודה לכולם על התגובות!

ועל העצות וההערות!

זה ממש עוזר(:


פרק 4

שיט שיט.. זה לא נישמע טוב, שרון הביטה בי במבט שואל

אני:"שרון אני חייבת ללכת לכתה, נדבר אחרי בית ספר?" כי  זאת הייתה שעה אחרונה

שרון:"אני לא יכולה אני חייבת ללכת הביתה ישר אחרי בית ספר"

אני:"אני אבוא איתך" קפצתי על ההזדמנות

שרון:"ניראה לך?! מי אמר שסלחתי לך בכלל?"

אני:"אב..אבל שרון"

שרון הלכה לכתה ואני מיד אחריה

למה אמרתי הכל? הרי אני יודעת למה היא מסוגלת..

ניכנסתי לכתה כמה שניות אחרי שרון וראיתי שהמורה עדיין לא בכתה, מוזר.

הלכתי למקום שלי ויריב התחיל לחקור אותי עם אני באה אליה היום או משהו.

אני:"לא להפך.. היא עדיין לא סלחה.. אבל תקשיב.."

יריב:"מה קרה?"

אני:"אמרתי לה שאני אעשה הכל כדי שהיא תסלח לי והיא ענתה אמרת הכל? ואני ממש פוחדת"

יריב:"תקשיבי מיה, עכשיו אני פה איתך ושרון לא תיגע אפילו בשערה אחת שלך שמעת?" לקח את ידי

אני:"אני לא יודעת איך להודות לך.."

יריב:"את לא צריכה" חייך

אחרי כמה שניות של שתיקה, ראיתי שהמורה עוד לא בכתה

אני:"תגיד איפה שלמה? הוא ממש לא טיפוס של איחורים.."

יריב:"המורה שאמור להיות עכשיו? המזכירה ניכנסה ואמרה שהוא עם גבס או משהו ומחפשים מחליף"

אני:"מסכן.."

יריב:"אמרו לי שהוא ממש קשוח."

אני:"ממש.. אבל הוא מלמד ממש טוב"

פתאום יריב הסתובב לצד השני כילו הוא לא דיבר איתי בכלל

"מיה"

אני:"כן.."

"מה זה אמור להיות? מה זה את קרובה עם הילד הזה"

אני:"שרון אני פשוט אמרתי לו שלא נוכל לשבת ביחד כי אחרי מה שהוא עשה אז אני לא יכולה לשבת לידו"

שרון:"אוקי, אז אתה.. איך קוראים לך?"

יריב:"יריב"

שרון:"קום ולך למקום אחר, לא שמעת אותה?"

יריב:"בידיוק אמרתי לחברה הקטנה שלך שלא אכפת לי מה שהיא אומרת,אני נישאר פה" אני כמעט האמנתי לזה בעצמי

שרון הסתכלה אליו במבט רצחני ואז הסתכלה אלי

שרון:"מיה בואי" קמתי בשנייה שהיא אמרה את זה

אני:"מה?" שאלתי בהיסוס

שרון:"אני רוצה שתעשי משהו בישבילי"

אני:"מה?"

שרון:"מה מה?! בואי!" והלכה לצד ואני אחריה

"אני רוצה שתעשי משהו קטנטן בישבילי"

אני:"מה המבחן?? אני לא הצלחתי להשיג אותו אני ממש מצטערת ו.."

שרון:"לא לא!" קטעה אותי "זה משהו אחר"

אני:"מה את רוצה שאעשה?"

שרון:"ראיתי על היריב הזה שאת יכולה להוציא ממנו משהו"

אני:"להוציא ממנו מה?"

שרון:"אני צריכה בגדים חדשים למסיבה בשבוע הבא" הבנתי את הרמז

אני:"אני לא יכולה שרון.."

שרון:" את רצית שאסלח לך? יש לך פה הזדמנות"

אבל יריב גר בביניין שלי..ובוא נגיד ככה שהמצב הכלכלי שלי לא גבוה בשמיים..

אז אני כמעט בטוחה שגם אצל יריב זה ככה

אני:"אני אנסה.."

שרון:"את לא תנסי, את תשיגי, היום יום שלישי? אני ממש חמודה ונותנת לך עד יום שישי" חייכה

אני:"אני לא בטוחה שאני אצליח.. אני בקושי מכירה אותו"

שרון:"אני בטוחה שתצליחי" פרצופה הפך לרציני

"שרוני בואי שנייה מאמי" יותם צעק לעבר שרון

אוך.. למה יותם לא יכול להגיד במקום שרוני..את שמי?..

שרון:"ביי מיוש" והלכה ליותם

-צלצול-

כל הכתה יצאה החוצה חוץ ממני ויריב, יריב בדק שאף אחד לא בא ובא אלי.

יריב:"מה קרה? מה זה הפרצוף הזה?"

אני:"לא ניראה לי שאני אוכל.."

יריב:"מה למה?!"

אני:"אני ממש נלחצת לידה"

יריב:"את חייבת ללמוד איך לשלוט על זה.. כי עם את לא יכולה אז את צריכה להפסיק עכשיו, לפני שניהיה יותר מדי מעורבים"

אני:"אבל אני רוצה לעשות את זה"

יריב:"אז תחליטי"

עם זה קשה לי.. אז מה יהיה אחר כך? שהכל רק יהפוך ליותר קשה?..

אני:"אני אעשה את זה, אם לא אפסיק עכשיו אז זה ימשך וימשך ואני ממש לא רוצה"

יריב:"אני בטוח שתצליחי"

אני:"אני מקווה."

יריב ואני נישארנו עוד כמה דקות ואז הלכנו לתחנה

אני:"תקשיב.. אני לא יכולה כל בוקר לנסוע באוטובוס"

יריב:"הבנתי למה..את צריכה להמשיך לשמור על כושר"

צחקתי אבל מיד אמרתי ברצינות:"אני לא יכולה כל יום לשלם על האוטובוס"

יריב חשב כמה שניות

יריב:"אני אשלם עלייך, לא רק עכשיו אלה כל פעם"

אני:"אני לא יכולה להסכים"

האוטובוס בא, עלינו עליו והוא שילם

יריב:"ממש אין לי בעיה בגלל ש.." הוא לא המשיך

אני:"בגלל שמה?"

יריב:"כי ככה"

אני:"אני לא יכולה להסכים"

ישבנו במושבים שהיו פנויים

יריב:"אני לא מבין מה הבעיה"

אני:"יריב דיי עם זה אני לא רוצה וזהו"

שנינו לא אמרנו יותר כלום עד שהוא אמר:"אני מרגיש שאני חייב לך משהו.. אני רוצה להחזיר לך"

אני:"אתה מפגר? אני חייבת לך ואף פעם לא אוכל להודות לך מספיק על מה שאתה עושה בישבילי"

יריב:"את עשית הרבה יותר מיה"

אני:"מה עשיתי"

יריב:"יותר מדי"

אני:"אני חושבת שאתה מתבלבל"

יריב:"הייתי בבית ספר אחר.. פה בעיר וכולם ממש היתייחסו אלי מגעיל והרביצו לי ופה את היית איתי לא בגלל סיבות מיוחדות"

אני:"סיבות מיוחדות? אני לא מבינה אותך"

יריב:"עזבי.. אני מבקש ממך.. אני רוצה שתבואי איתי כל בוקר, וזה הרבה הליכה חצי שעה לא?"

אני:"אני כבר היתרגלתי"

יריב:"אבל זה בלאגנים לקום מוקדם.. מיה בבקשה"

אני:"אני לא רוצה להרגיש כילו אני מנצלת אותך"

יריב:"אני יודע שאת לא תנצלי" הסתכל לתוך עיני

אני:"טוב טוב יא קרציה"

המשכנו לדבר עד שהגענו לתחנה שאנחנו אמורים לרדת

אני:"תודה רבה על זה ששילמת אלי"

יריב:"חפיף"

ניכנסנו לביניין ועלינו במדרגות

יריב:"תיהיה ב8 בחוץ"

אני:"לאן אנחנו הולכים?"

יריב:"לאכול משהו"

אני:"סבבה"

הוא המשיך לעלות ואני ניכנסתי הביתה ואמא ערכה את השולחןץ

אמא:"את הגעת מהר"

אני:"היי אמא"

אמא:"מה קרה חזרת מוקדם?"

אני:"באתי באוטובוס עם ידיד"

אמא:"אוקי.."

הלכתי לחדר,זרקתי את התיק ברצפה, פתחתי את הארון.

התעצבנתי וסגרתי את ההארון והלכתי לחדר של חלי

חלי:"מה את מתפרצת ככה?"

אני:"סליחה סליחה"

חלי:"מה את רוצה?"

אני:"חלי אני חייבת בגד נורמלי ללבוש"

חלי חייכה חיוך מאוזן לאוזן

חלי:"דייט?"

אני:"משהו כזה"

חלי:"יווו.. בואי יש לי משהו מושלם בישבילך" פתחה את הארון הענקי שלה

חלי עם הכסף שהרוויחה היא קונה לעצמה את הבגדים וכל מיני דברים אחרים.. גם היא קנתה לעצמה מחשב.

הייתה לה עבודה אחלה עד שעכשיו היא הייתה צריכה להתפטר בגלל הצבא

היא הוציאה מהארון חצאית ג'ינס קצרה וגופיית סבא ארוכה לבנה עם ציור חמוד

חלי:"זה הדבר שהכי מצאתי שקרוב לטעם המוזר שלך"

אני:"סליחה?"

חלי:"את כל הזמן עם בגדים גדולים,כילו שאת מנסה להסתיר ת'גוף שלך.. וזה ממש מטומטם כי יש לך גוף מדהים"

שתקתי

"תמדדי"

הבגדים היו בול במידה שלי, וכשעמדתי מול המראה.. ניראתי די טוב.

חלי:"את ניראת מדהים"

אני:"זה בסדר"

חלי:"מה בסדר?? אני ניראת מעולה!"

אני:"תודה על הבגדים" והייתי בדרכי החוצה

"וחלי..את יכולה לעזור לי גם עם השער ואיפור וכל השטויות האלה?"

עינייה של חלי נצצו

חלי:"ישש!! את לא מבינה כמה שנים חיכיתי לזהה" וחיבקה אותי

אני:"את קצת מגזימה" יצאתי מחדרה, הסתכלתי על השעון  ועכשיו 5 וחצי

הלכתי להכין שיעורים ואז צלצל הטלפון של הבית

אני:"הלו?"

"מיה?"

אני:"כן מי זה?"

"יותם"

יותם?! חבר של שרון??

אני:"היי מה קורה?"

יותם:"בסדר מה איתך?"

אני:"בסדר..."

יותם:"רוצה לצאת היום?"

אני:"אני לא יכולה.."

יותם:"חבל.. אני דווקא רציתי שתבואי.."

הייתי בשוק

אני:"בפעם הבאה"

יותם:"טוב אז יאללה ביי"

אני:"ביי"

הנחתי את השפרפורת ואני עדיין בשוק

יותם?! אחד מהיפים של השיכבה?!  למה הוא רצה שאבוא?

כן.. בטח הם רצו לעבוד אליי או משהו.. 

...

הזמן עבר כמו צב, בעשרה ל7 הלכתי להתקלח, כשגמרתי לבשתי את הבגדים שחלי הביאה לי והלכתי לחדרה

ישבתי בכסא מול המראה הגדולה שלה

חלי:"בואי נעשה את הקסם"

היא יבשה לי את השער, ועצרה לרגע

אני:"מה קרה?"

חלי:"מתי הפעם האחרונה שהסתפרת??"

אני:"לא זוכרת.."

חלי:"חייבים לספר אותך דחוף" היא לקחה מספריים

אני:"לא לא לא!"

חלי:"את סומכת אלי?"

אני:"בערך"

סגרתי את עיני והיא התחילה לספר אתי

חלי:"תפתחי עיניים, כשפתחתי לא יכלתי לאמין שזאת אני מול המראה

היא עשתה לי פוני בצד ושמרה על האורך של השער,אבל גזרה את הקצוות.

אני:"חלי זה ממש יפה"

חלי:"שמחה שאהבת, עכשיו לאיפור"

היא שמה לי מסקרה,צללית בהירה, גלוס ורוד ועוד כל מיני דברים.

הסתכלתי במראה ולא האמנתי שזאת אני

חלי:"אני גמרתיי.. מה דעתך???"

אני:"אני ממש אוהבת"

חלי:"אני ואת הולכות לקניות מחר שמעת?"

אני:"מסכימה"

חלי:"שמעתי נכון??"

אני:"כןן נו"

חלי:"באיזה שעה את ניפגשת איתו?"

אני:"ב8"

חלי:"כדי שתמהרי עכשיו שמונה"

אני:"נכוןן ואני עוד צריכה לבקש כסף מאמא.. "

חלי:"תהניי קטנה שלי"

אני:"תודה רבה על הכל!!"

חלי:"מתי שתרצי"

חייכתי אליה וביקשתי מאמא כסף

אמא:"את ממש יפה, רק קחי מעיל או משהו"

אני:"אני אקח. תודה אמא"

לקחתי ג'קט, מפתחות וירדתי למעטה

ראיתי את יריב והוא הסתכל אליי כילו הוא ראה אותי בפעם הראשונה

יריב:"א..את ממש יפה" גמגם

אני:"תודה.."

יריב:"עשית משהו בשער?"

אני:"כן.."

יריב:"זה ממש יפה" חייך

אני:"נלך?"

יריב:"כן אבל יש שינוי בתוכנית"

אני:"איזה?"

יריב:"יש מסיבה ענקית היום"

אני:"אז בוא נלך"

יריב:"בואי"

שנינו לקחנו מונית,עד שהגענו למועדון.

שילמנו למונית וניכנסנו למועדון,ראיתי ילדים מהשיכבה וראיתי את כל החבר'ה בוא נגיד בשפה של כתה ד' "מקובלים"

הם התסכלו אליי מוזר.

"מיה זאת את??"

אני:"מי חשבת שזה.."

"לא יודע את ניראה שונה.. זאת אומרת טוב ממש טוב"

אני:"תודה יותם"

יותם:"רוצה לרקוד?"

אני:"איפה שרון?"

יותם:"ניפרדנו"

אני:"מה??"

יותם:"כן.."

יריב:"מיה את באה?"

אני:"כן רגע"

יותם:"תשמרי לי ריקוד"

אני:"אולי" והלכתי אל יריב

כרגע סירבתי ליותם??

כניראה אני באמת שונה..

 


יצא לי פרק ממששש ארוך..

ממש לא בכוונה.. זרמתי.. כניראה יותרר מדי..

 

נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 4/10/2007 01:07  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

Avatarכינוי:  the anonymous writer-הסופרת

בת: 33





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthe anonymous writer-הסופרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על the anonymous writer-הסופרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)