הבטחתי לעדכן כל יומיים..
מצטערת..
אבל יש ספויילרים(:
תמשיכו להגיב!!
שמתי לב שהמספר של התגובות ירדו..זה בגלל משהו??
פרק 7
קמתי בבוקר והתפללתי שכל מה שהיה אתמול לא היה חלום.
אבל אז ראיתי את שלט וכמו שחשבתי חייכתי מיד.
ת'אמת.. אני ממש מפחדת...שכל זה כילו הייתה בדיחה של החבר'ה של יותם..
התלבשתי והסתכלתי על עצמי במראה וראיתי דמות שונה לגמרי ממה שהיה אתמול, הבגדים הישנים שאני לובשת במקום הבגדים האופנתים של אתמול.
זה אומר שאני צריכה להיות אחרת?
להיות מין חלי כזאת?
תמיד אופנתית ותמיד מטופתחת, כדי שיואהבו אותי?
אכלתי משהו קטן לארוחת בוקר וירדתי למעטה כדי לחכות ליריב.
"היי מה קורה?"
אני:"בסדר מה איתך?"
"בסדר.. שנלך לתחנה?"
אני:"סבבה"
אחרי שתיקה קצרה שאלתי את יריב:"זה אתה התקשרת אתמול?"
הוא חייך חיוך קטן
יריב:"אני מודה באשמה"
אני:"אבל אמרתי לך שאני לא רציתי לעשות את זה"
יריב:"חשבתי שאולי תשני את דעתך"
אני:"צדקת"
יריב:"מה אמרת???"
אני:"צדקת" חזרתי שוב
יריב:"את.. את לקחת את הדברים?! כמעט צעק
אני:"שש... כן כן לקחתי.. הם בתיק"
יריב:"יוו.. לא חשבתי שהתוכנית תלך כל כך בקלות"
אני:"גם לי לא.. אבל יש לי תחושה רעה.."
יריב:"אל תדאגי.. בכל אופן עוברים לשלב ב'"
אני:"מהו שלב ב'?"
יריב:"לא יודע.. להחזיר את הדברים אני חושב"
אני:"אבל איך?"
יריב:"תני ליי לחשוב על זה ונדבר"
הגענו לתחנה וחיכינו לאוטובוס,הוא הגיע אחרי 10 דקות.
אני:"אתה בטוח בעיניין של האוטובוס?" שאלתי בהיסוס
יריב:"כן נוו" ונתן שטר של 20 לנהג
בנתיים חיפשתי מקום לשבת ומצאתי מושב של שתים
אני:"בוא מצאתי מקום פנוי"
ישבתי והוא ישב לידי.
לספר ליריב או לא?
השאלה הזאת טרטרה אותי כל הנסיעה..
יריב:"את בסדר?"
אני:"כן כן אני בסדר" חיוך מזוייף עלה על פני.. כמה אני שונאת את זה
הגענו לבית ספר וחיפשתי את יותם אבל לא מצאתי אותו..
אני לא יודעת מה לעשות, להתנהג כאילו כלום לא קרה? להמשיך כרגיל?
ניכנסתי לכתה וראיתי שמה את יותם יושב במקום שלו וכמה בנים מסביבו.
הלכתי מהר למקום שלי וראיתי על הכסא מעטפה כחולה שהיה כתוב: למיה.
פתחתי את המעטפה והתחלתי לקרוא.
-עכשיו אני רואה אותך ומתאפק שלא לבוא אלייך ולנשק אותך.
היה מדהים אתמול, אני לא מבין איך עם לא היינו במקום יפה וגדול.. אלה קר וחשוך..
הרגשתי כאילו הייתי במקום הכי יפה שיכול להיות.
אוהב אותך.
יותם-
חיוך עלה על פני, חיוך גדול שעשה לי את היום, קיפלתי את המכתב מהר והכנסתי אותו לתיק.
הסתכלתי על יותם וחייכתי אליו והוא חייך בחזרה.
שרון ניכנסה לכתה והחיוך ירד, היא התקרבה אלי
שרון:"אני רוצה להגיד שוב תודה על אתמול את לא מבינה כמה עזרת לי"
אני:"אבל לא אמרתי כלום, בקושי דיברנו"
שרון:"אני יודעת אבל... העיניין שאת באת זה עשה את ההעבודה"
אני:"העיקר שאת מרגישה יותר טוב"
הרגשתי כל כך זבל במשך כל השיחה הזאת, כילו... ביום שהיא וחבר שלה ניפרדו החבר שלה אומר שהוא אוהב אותי ואנחנו מתנשקים, פשוט לא רציתי להיות אפילו לא קצת ממה ששרון.
צבועה.
זה ממש לא רציתי להיות.. רציתי באותו רגע להגיד לה הכל.. אבל לא יכלתי פשוט לא.
שרון:"את בסדר?"
אני:"כן כן למה?"
שרון:"כי את ניראת מעופפת כזאת, על מה חשבת?"
אני:"על..איך זה שיותם ניפרד ממך..."אמרתי בלחש
שרון:"גם אני לא מבינה.אני כל כך רוצה לרצוח את הבת זונה שלקחה לי את יותם"
לא אמרתי כלום.. לא יכלתי
שרון:"אויי המורה פה, נדבר אחר כך"
חזרתי לשבת במקום.
יריב:"היא גילתה משהו?"
אני:"לא ניראה לי.. היא לא שאלה או דיברה על זה בכלל"
יריב:"אז מה זה הפרצוף הזה?"
אני:"אני לא מרגישה טוב"
יריב:"רוצה ללכת הביתה?"
אני:"אני חושבת שכן.."
בזמן שכולם עבדו איזה עמוד בספר, קמתי והלכתי אל המורה ושאלתי אותה עם אני יכולה ללכת הביתה
"את באמת לא ניראת טוב" אמרה
אני:"אז אפשר?"
"כן אני אכתוב לך אישור"
אני:"תודה רבה" חייכתי
אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהכתה לכיוון השער.
"אז מה יש מבחן?"אמר השומר בזמן שהוא פתח את השער
אני:"הצחקת אותי.. שאני אלך ביום מבחן? רק אני.."
"צודקת.. טוב מתוקה תרגישי טוב"
אני:"תודה"
יצאתי מהבית ספר ובדקתי עם יש לי כסף לאוטובוס.
היה לי בידיוק במזל והלכתי לתחנה.
...... [זה אומר אחרי כמה זמן.. כדי לא לפרט יותר מדי]
הגעתי הביתה עייפה ממש.. נשכבתי במיטה ונירדמתי מיד..
.....
"מיוש תתעוררי מישהו בדלת"
אני:"מה מי?" שאלתי בקול ישנוני
"יותם יכול להיות?"
אני:"תגידי שיבוא לחדר"
אחרי כמה שניות יותם ניכנס
אני:"מה אתה עושה פה?" קפצתי אליו בחיבוק
יותם:"אמרו לי שאת חולה או משהו אז ישר באתי לראות מה איתך"
אני:"אני מרגישה יותר טוב.. רגע מה שעה?"
יותם:"3 וחצי למה?"
אני:"ואיי ישנתי מ9 עד עכשיו"
יותם:"יפייפיה נרדמת שלי" והצמיד אותי אליו
אני:"כן נסיך שלי?"
הוא חיפש את השפתיים שלי ואני את שלו עד שמצאו אחד את השני והתנשקנו
ונפלנו על המיטה והוא היה מעלי.
המשכנו להתנשק עד שהפסקתי אותו
אני:"יותם"
יותם:"מה?" הוא עדיין היה מעלי
אני:"אני עדיין לא מוכנה.." אמרתי בהיסוס.. פחדתי מהתגובה שלו
יותם קם מהר
יותם:"אני ממש מצטער..הלחצתי אותך?"
אני:"לא לא.. פשוט אני מרגישה שאני עדיין לא מוכנה אתה כועס?"
יותם:"איך אני יכול לכעוס אליך?" חייך אלי
אני:"לא יודעת..."
יותם:"אני אף פעם לא אוכל לכעוס אלייך. אף פעם" וחיבק אותי חזק
אני:"תודה יותם"
יותם:"את לא צריכה להגיד תודה"
אני:"אני כן.. על זה שאתה כזה מדהים" והבטתי בו ישר בעיניים
יותם:"לא את טועה. את המדהימה פה לא אני"
יותם נישאר אצלי עד איזה 7 ואז הוא היה צריך ללכת לאימון.
אני:"כדורסלן אה?"
יותם:"את תיהיה המעודדת שלי נכון?"
אני:"ברורר"
יותם:"את יודעת משהו?"
אני:"מה?" וישבתי על ברכיו
יותם:"את פתוחה וחופשייה.. איך את עושה את זה?"
אני:"רק איתך ועם אחותי אני ככה..עם אף אחד זה לא כך.. אני עדיין מופטעת מעצמי"
יותם:"אני חושב שאת צריכה יותר להפתח בחברה הרי... לא היה לך קשה כל הזמן הזה?"
אני:"אתה הסתכלת על איך שאני ניראת?"
יותם:"מה חשוב עכשיו בגדים? את ילדה מדהימה ואני חושב שכולם צריכים לראות את זה"
אני:"אני באמת צריכה להיות יותר פתוחה עם אחרים.."
יותם:"טוב מאמי אני צריך ללכת.. אני כבר מילא מאחר."
קמתי וגם הוא קם
אני:"תודה שבאת.."
יותם:"מתי שתרצי"
נתתי לו נשיקה קטנה ויצאנו מהחדר.
יותם הלך ואני הלכתי לחלי
אני:"חלי את עסוקה?"
חלי:"אני בידיוק תופרת חצאית"
אני:"חצאית?"
חלי:"זה היה מכנס שהיה קטן אלי באורך"
אני:"הוא ממש יפה"
חלי:"תודה" וחייכה חיוך מסתורי כזה
אני:"חלי מה את זוממת"
חלי:"תורידי את המכנס"
הורדתי
חלי:"עכשיו בואי תמדדי את זה"
אני:"בישבילי?"
חלי:"כן" חייכה
מדדתי את זה וזה היה בול במידה שלי
חלי:"מה את אומרת?"
אני:"זה ממש יפה!!"
חלי:"שמחה שאת אוהבת"
אני:"אני חושבת שזה פיתרון יותר חסכוני.. שאת תעשי לי את הבגדים.. את ממש מוכשרת!"
חלי:"זה הכיוון שאני רוצה ללכת אופנה. אחרי הצבא.. ובטח שאני אעשה לך! רק צריך בד"
אני:"אני אקנה את הבד ואת תעשי את קסמייך"
חלי:"בכיף"
אני:"תקשיבי הידיד שלך עדיין צריך עזרה בבית קפה?"
חלי:"כן את רוצה?"
אני:"כן"
חלי:"אני התקשר אליו עוד מעט"
אני:"חלי.."
חלי:"מה?" אמרה בזמן שהיא מסדרת את הדברים
אני:"זה יהיה כזה.. חוצפה עם אני אבקש מההורים פלאפון?"
חלי:"זה עולה הרבה כסף.. אבל.."
אני:"מה?"
חלי:"אני חושבת שהיום הולדת שלך עוד מעט.. אז.. אולי"
אני:"את חושבתת??"
חלי:"אמרתי אולי"
אני:"טוב. בכל אופן תודה על החצאית אני ממש אוהבת אותה"
יצאתי מחדרה וניכנסתי לחדר שלי
בבוקר אמרתי לעצמי האם אני צריכה לשנות את סיגנון הלבוש שלי כדי שיואהבו אותי.
עכשיו אני חושבת שיש לי תשובה..
לא צריכים ממש לא.
אלה פשוט ללבוש את מה שאתה אוהב.
ובמקרה הזה יש לי את חלי.
ישבתי במיטה והכנתי שיעורים.
הדלת ניפתחה ויריב עמד שם
אני:"היי מה קורה?"
יריב:"בסדר איך את?"
אני:"יותר טוב.. רק הייתי צריכה לקצת שינה"
יריב:"יש לי תוכנית"
אני:"תוכנית למה?"
יריב:"נוו שלב ב'"
אני:"אה.. נוו מה התוכנית?"
יריב:"נכין לכל אחת מהבנות קופסא שניראת כמו של מתנה ונכניס את הדברים ששיכים להם ובבימים הקרובים נשים להם אותם בשולחן עם פתק שכתוב: סליחה"
אני:"נישמע טוב"
יריב:"נלך מחר אחרי בית ספר לקנות כמה דברים?"
אני:"כן. מילא אני צריכה לקנות גם בדים"
יריב:"בדים?"
אני:"יאפ"
יריב נישאר אצלי עוד כמה דקות ואז הלך לדירה שלו
"זה מוזר איך הכל ניהיה כל כך מושלם ברגע" אמרתי לעצמי
רק לפני כמה ימים החיים שלי היו אומללים ועצובים וזה..
ופתאום הכל יפה וורוד..
דפקו בדלת.
"בטח יריב חשבתי לעצמי"
פתחתי וראיתי את שרון עם מבט רצחני בעיניים
ספויילרים.
....:"אחי אני באמת מרגיש אליה משהו.."
....:"אתה תהפוך לבדיחה!"
.....:"לא אכפת לי כלום.."
.....:"אבל למה דווקא היא?"
.....:"לא יודע.." הביט בחלון
"זה פשוט קרה.."
.....:"אתה שחקן מעולה" התחיל לצחוק
....:"מה?"
....:"אתה כמעט הצלחת לעבוד פה על כולנו... אתה גדול" התגלגל מצחוק
הוא קם נעמד מולו והכניס לו את האגרוף עם כל הכוח והלך מהמקום
"אני כל כך מצטערת" בכיתי
...:"את מבינה מה עשית בכלל?" צעק
אני:"אבל זה לא פייר כל הבלאגן שאת/ה עושה"
....:"זה לא פייר מה שאת עשית לי"
אני:"אבל לא עשיתי לך כלום"
....:"כן עשית..יותר מדי דברים" מלמל
....:"אתם לא יכולים לעשות לה את זה!"
....:"אנחנו כבר החלטנו"
....:"אתם תהרסו לה את החיים מה אתם לא מבינים?!" צעקה ויצאה מהחדר
היא לא הבינה איך הם יכולים לעשות את זה ולא להרגיש אפילו טיפ טיפה אשמה
ידעתי שהכל יותר מדי טוב..
ידעתי שיבוא משהו ויהרוס את הכל..
אבל למה?!
למה..
בידיוק כשהיה לי טוב זה חייב לקרות?!!
....:"את מיה כהן?" שאל קול מאחורי
"כן"
....:"אנחנו מצטערים.. לא יכלנו לעשות עוד כלום"
כינוי:
the anonymous writer-הסופרת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
