לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my dear fucking diary



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2007

אומרים שילדים אסוציאטיבים הם טעוני טיפוח, כואב כמה שהחרא הזה נכון!


אסוציאציות

 

הקדמה:

קריאה מהירה של ה"חוזה" לפתיחת הבלוג שלי הביאה אותי לחשוב האם נשאר עוד משהו שאני יכולה לדבר עליו, האם עוד יש לי סיכוי להצליח ולהתבטא אחרי כל ה"לאו-ים". Fuck it! lets give it a try!!

 

<<<<<<<((((((())))))>>>>>>>%$)#(^%(_&*%(^*<<<<<<<<<<((((((((((((((((())))))))))))))>>>>>>>>>>>|$%(%$_*^%(^_%#>>>>>>>>>>>

 

שם בדוי

Dönner ב3 יורו 90 (כולל שתיה!)

בירה תורכית (Efes)

ומחוסר בית אחד.

 

חזרתי לפני שבוע, הכל נראה לי שונה פתאום.

ההפסקות הקטנות האלה מהשגרה יכולות להפיל אותי כ"כ נמוך שאני חוששת כל כך לקחת אותם. כואב עוד יותר לגלות שבכל פעם מחדש אני מקבלת את הכשרון האדיר הזה לדפוק אותן מכל זוית שניתן ואז להשקיע כל כך הרבה אנרגיות על לשפץ ולהבריק את השטח שוב.

הייתי צריכה לשקול לפתוח מוסך.

 

הוא הקשיב לי מצויין והפתיע אותי בצורה בוטה. הוא שבא לעשות סדר בבלאגן של אז, כמה שנים טובות אחורה. מסביר לי על איך יצרים בדיעבד כאוס לגיטימי, היום.

או שאולי בכלל לא הבנתי על מה הוא דיבר.

שמעתי להצעתו הלבבית והיא בזמנה שלה עוד תניב לי פרות.

 

הם לעומת זאת, יושבים לי כמו חבורת בבונים רעבים מול העיניים מדי בוקר, אני שואלת את עצמי שוב ושוב מה לכל השדים והרוחות אני עושה בינהם ואני לא מוצאת תשובה מספקת את הדעת מלבד הצורך הבסיסי שלי כל כך להרגיש על הקרקע, מחוברת ותחת שליטה. המקום הזה משלם לי מספיק טוב כדי שאני אחזיק שם מעמד, בהתעלמות מוחלטת מגן החיות האנושי שמתבוסס בצואתו באופן אובססיבי כמעט.

אבל עד שלא חזרתי מאותה "חופשה" אם נהיה רחמניים לגבי עשרת הימים הללו שכל כך ציפיתי לקראתם וברגע שבאו לא יכולתי להמתין שייסתימו ומהר ככל שניתן,משהו קרה בעשרת הימים הללו שהפכו את אותם חבורת בבונים לקומץ עכברים אפורים, חסרי ישע כמעט, זקוקים נואשות לתשומת לב או לחילופין פרוסת גבינה צהובה מחוררת. 

 

אז אמרתי שצריך שינוי, רציתי שינוי, לעצמי.

 

חייכתי יותר, נפתחתי בלי הסבר, קיבלתי הכל. טוב כמעט הכל, צילי וגילי מעולם לא התיישבו לי טוב על הנרווים. ועכשיו מגיע רגע של כנות, הם לא כלולות בצורך הזה, ברצון לשנות, הם מעל לחוק או מתחתיו תלוי איך מסתכלים על זה. הן פשוט צילי וגילי.

 

הכל כל כך פשוט, הכל כל כך תמים ונאיבי יותר.

OOOOOPSSSSS לא שמתי לב.

אני צריכה להתאמן יותר על המשפט הזה ועל התחושה הנהדרת שזורמת בי כשאני אומרת את זה.

 

Oooooppppssss לא שמתי לב שחציתי קוים

Ooooopppsssss לא שמתי לב שהיד על ההדק נחלשה

Oooooppssssss לא לקחתי ללב את השטות האחרונה שנפלטה לך מבור השופכין שלך המכונה בפי כל פה.

Oooooppssssss הרדידות שלהם לא נוגעת לי, היא הרבה למטה ממני ואני במקום מאוד נמוך כרגע.

Oooooppssssss הייתי צינית מדי? אני מאוד מתנצלת, לא שמתי לב.

Ooooopppppsssssss i did it again.

 

נכתב על ידי Littel miss sunshine , 22/9/2007 21:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Littel miss sunshine

בת: 94




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittel miss sunshine אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Littel miss sunshine ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)