לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Just pathetic

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

9/2008

פרק רביעי שבו מרוול מוצא משקפיים


כוס ויסקי חצי מלאה נצנצה לאור קרני השמש הראשונות של הבוקר שהצליחו לחדור מבעד לתריסים אל חדר קטן ומזוהם במלון דרכים קטן ומזוהם. איש מגושם בעל שיער שחור ארוך האסוף בגומייה ורודה מגוחכת התמתח בתוך המיטה ועבר למצב ישיבה, הוא הושיט את ידו אל השידה הקטנה ליד מיטתו ולאחר שהפיל בטעות שפופרת של משחת שיניים וגומייה ורודה נוספת, הוא הצליח למצוא את משקפיו, ואז הכל היה פשוט יותר. לאחר כמה שניות הוא גם הבחין בכוס הויסקי והחליט שהיא עומדת שם זמן רב מדי, הוא סיים את הויסקי החריף בלגימה אחת וניגש למקלחת.

עכביש עצבני במיוחד ברח ברגע שדלת המקלחון נפתחה. מרוול נעמד מתחת לזרם המים הפושרים במחשבה שהיה נחמד אילו היו מים חמים במלון הזה, ואז הוא הרגיש הבזק, כאילו נזכר בחלום, בצורה ברורה וממשית, הוא ראה את עצמו לנגד עיניו, הוא – רק מלוכלך יותר ובלי משקפיים, הולך במקום שנראה כמדבר עם בחורה יפיפייה, בעלת שיער אדמוני גולש. ואז הוא חזר אל המלון המזוהם, הוא ישב על רצפת המקלחון והמים שהיו פושרים כאשר נכנס הפכו לקרים והקפיאו לו את כל איברי הגוף.

הוא מיהר להתעטף במגבת הכי נקייה שמצא ואז נכנס לתוך בגדי העבודה שלו, העיף מבט מהורהר לעבר בקבוק ויסקי מפתה במיוחד, לא עכשיו חבר, ואז יצא.

 

~

 

קריסטין זמזמה מנגינה לא מוכרת וקיפצה בקלילות כמה צעדים לפני מרוול שהתהלך בכבדות ומחה זיעה ממצחו. לאחר הליכה ארוכה מאוד, שבה קריסטין הספיקה לזמזם לפחות 6 מנגינות שונות, ללמד את מרוול שיר ילדים קצר (שחשוב לציין שהיה מוזר במיוחד, ומרוול היה בטוח כעת שהוא בעולם מקביל. "1, 2, 3, כולנו כך שרים.4, 5 ו-6 לומדים מספרים..." והוא היה בטוח שהייתה שורה כלשהי שדיברה על מכה בראש) ולצאת במחול תחת הגשם שהופיע מום מקום והספיק להיגמר אפילו לפני שקריסטין סיימה את הריקוד, סוף סוף הם היו בכיוון הגיוני כלשהו, הם הגיעו לכביש ואפילו הבחינו בשלטים, שאמנם הצביעו על מקומות שמרוול מעולם לא שמע עליהם, אבל קריסטין דיווחה כי הם בכיוון הנכון.

הם אפילו הגיעו אל כביש ראשי וניסו לתפוס טרמפ ללא הצלחה מרובה במיוחד, עד שהחשיך וקריסטין שלפה מתוך התיק שהיה על גבה שתי שמיכות והושיטה אחת למרוול.

"את מתכוונת לישון ממש כאן?"

"בהחלט. ככה לא נוכל לפספס את הטרמפ שלנו" קריסטין חייכה אליו בבטחה, הוא ידע זאת כי כבר הצליח לזהות הבעות פנים שלה, למרות הטשטוש בעיניו בגלל חוסר המשקפיים שלו.

הם הקימו מחנה קטן לצד הכביש ומרוול נשמט בעייפות על השמיכה שקריסטין נתנה לו. זאת הייתה שמיכה חמה ועבה ומרוול הצליח להתעטף בה. קריסטין הייתה מכורבלת בתוך השמיכה שלה במרחק קטן ממנו.

"אתה מצליח לראות את הכוכבים?" היא אמרה לפתע, בזמן שמרוול חשב וניסה לתכנן שיחה.

"האמת שכן, אבל הם מטושטשים כל כך".

"אנחנו נשיג לך משקפיים ברגע שנגיע לעיר!"

"אני מקווה" למרות שהתרגל לנוכחותה, מרוול חשב שיהיה נחמד הרבה יותר אם יוכל גם לראות אותה בבירור.

קריסטין התמקדה בשמיים, שוב מזמזמת מנגינה לא מוכרת.

"ספר לי על העולם שלך" היא אמרה לאחר שסיימה את המנגינה.

"ובכן, אני מניח שהוא לא שונה בהרבה משלך. אולי יש כמה דברים שהתפתחו קצת אחרת אצלכם, כמו למשל התאריך והשעה וכנראה עוד מושגים..."

"אני עדיין בטוחה שהתאריך שאמרתי היה מדויק למדי" היא קטעה אותו, נעלבת מעט.

"כן, בהחלט. נכון לעולם שלך".

"איך הגעת לפה?"

"אני..." מרוול היה בטוח שיוכל בקלות לגלל את הסיפור שלו, על המעברונים שגילה, שדרכם טייל בעולמות מקבילים, ואיך חיפש אחר המעברון המיוחד שיחזיר אותו הביתה לאחר טיולים של לא מעט שנים, ואיך פספס את היציאה שלו בגלל צנצנת וחור תולעת בצבע מזעזע, "אני חושב שזה סיפור ארוך" הוא אמר לבסוף.

"אתה חושב... אתה חושב שגם אני אוכל לבוא איתך?"

"למה שתרצי לעשות זאת?" הוא הפנה את ראשו לעברה, מבטה היה ממוקד בעיניו ולמרות שהרגיש זאת, לא יכול היה לדעת זאת בוודאות ללא משקפיים.

"ניסיתי לברוח" היא אמרה והשתתקה, הרימה את ידה בחולמנות והחלה להעביר קווים דמיוניים שחיברו בין כוכב לכוכב ויצרו צורת כוכב גדולה ודמיונית שרק ראשה הבחין בה. "הגעתי לפה" שוב היא השתתקה.

מרוול חיכה שתגיד משהו, אך היא שוב החלה לזמזם.

"ממי ניסית לברוח?" הוא קטע את זמזומה וגרם לה להפנות את ראשה לכיוונו בחדות מאיימת.

"מעצמי" היא אמרה, בטון שהביע 'הרי-זה-כל-כך-ברור-איך-לא-חשבת-על-זה?!'.

"אה".

שוב שתיקה.

שוב זמזום. הפעם מרוול זיהה את אחת המנגינות שקריסטין כבר זמזמה.

"למה ניסית לברוח מעצמך?" הוא שוב קטע את המנגינה המזומזמת שלה.

"גם אתה. עובר מעולם לעולם, איך היית מסביר את זה אם לא כבריחה מעצמך? או לפחות ניסיון לכך..."

הוא אימץ את עיניו, מצמץ מספר פעמים ואפילו התפלל שיוכל לראות את פניה ואת ההבעה שעליהם ברגע זה, אבל זה לא עזר.

השתיקה נמשכה זמן רב מכדי שיהיה אפשר להפר אותה בקלות. ואז מרוול נרדם לקול שירתה של קריסטין.

 

מרוול פקח את עיניו, קריסטין קיפלה את השמיכה שלה והכניסה את התיק שלה לתוך מכונית שחנתה לצד הדרך. מרוול מיהר לקום, הוא קיפל את השמיכה שלו, הרים את התרמיל שסחב וצעד לעבר קריסטין, ששוחחה עם מישהו, כנראה נהג המכונית החונה לצד הכביש.

"הו מרוול! ראה כמה נחמד! הוא יסיע אותנו! והוא אמר שהוא יודע איפה יש בית נטוש חשוד..." קריסטין נשמעה עליזה כל כך, דבר שהעלה חיוך על פניו של מרוול.

"באמת נחמד".

הנהג הושיט למרוול את ידו ומרוול לחץ אותה בידידותיות.

"סמית'" אמר הנהג וקד קידה מגוחכת, "אתם מוזמנים להיכנס ונצא לדרך".

"תודה" מלמל מרוול בזמן שחיפש את ידית דלת המכונית, קריסטין נגעה בעדינות בידו ומשכה אותה אל עבר הידית הייתה מעט למטה מהמקום שמרוול מישש.

"סלח לי, מרוול זקוק למשקפיים, אולי תוכל לעצור בחנות בדרך?"

"רק רגע" סמית' נכנס אל המכונית ואז יצא ובידיו משקפיים עגולות, עקומות מעט, "הן נפלו ממש ליידי לפני כמה ימים", הוא הושיט אותם למרוול.

מרוול ניסה אותם, "אלה המשקפיים שלי! חור תולעת ארור!" הוא הכריז בשמחה ומיד פנה לעבר קריסטין. בדיוק כפי שחשב, תווי פניה היו עדינים ורכים, פניה היו מוארכות מעט, אך עם זאת עגולות מעט, עיניה היו בצבע דבש בהיר ושפתיה בצבע אדום עדין. מרוול חייך ברפלקס וקריסטין החזירה לו חיוך מבויש.

"נצא לדרך?" שאל סמית' שכבר ישב ליד ההגה.

קריסטין הנהנה ונכנסה אל המכונית, מרוול נכנס אחריה והתיישב לידה במושב האחורי.

"עם משקפיים, העולם הזה נראה יותר ויותר דומה לשלי" הוא אמר בשקט לקריסטין וזאת חייכה אליו והחלה לשיר את שיר הילדים שלימדה אותו יום קודם לכן.

אולי אני לא עד כדי כך אבוד.

 

 


 

מחסור ברעיונות ובהשראה ובזמן. ובי"ס זה ממש רע. אבל הנה, הצלחתי להוציא ממני עוד פרק, גם אם זה היה קצת בכוח.

נכתב על ידי Just pathetic , 12/9/2008 23:02  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust pathetic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just pathetic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)