אני יושבת בכיתה ומנסה למצוא נחמה בשאיפה שלי למעלה.
לא, אני לא מדברת על הפרפקציוניזם או השטויות האחרות שמנסות לתפוס מקום בראש שלי, אלא מדברת על השאיפה של להיות טובה בלימודים, לא מצפה להכי טוב, אבל רוצה טוב.
אולי העובדה שיש לבלוג הזה את השם הזה ישר מקטלגת אותו לכזה משעמם כזה... שטחי...
אני לא מאמינה שאני שטחית, למרות שלפעמים למילים שלי יש טעם כזה.
ת. עשה את שלו בחיי, אבל זה נגמר... יש לו חברה, ואני שמחה בשבילו כי אני יודעת שזו אחת הדרכים הטובות ביותר להפיג את הזוועה שגרמתי לו! אני חייבת לציין שהם ממש זוג חמוד, עד כמה שאפשר לומר, מהצד שלי.
ש. ור. עשו את שלהן בחיי, אבל זה נגמר... יש להן את החברים והחברות שלהן ואני נוטה להבין עד כמה החברות של שנים שהייתה ביננו הייתה כתוצאה של שהות באותה הכיתה, מה שגרמה לנו להיקשר, מה שגם לקשר הזה להתבסס, וברגע שהאדמה מתחתנו נעלמה בתיכון - החברות הזאת התפקה בחזרה - כל אחת לענייניה.
ל. אני לא יודעת מה קורה ביננו. היא ואני גם היינו באותה הכיתה שנים, אבל הקשר שלנו היה די שונה. היא ואני גברנו על כל העולם ביחד. זה היה כיף, אבל זה היה, וברגע שהאדמה תחתינו התמוגגה בתיכון, כך גם הקשר שלנו... וכאן אני לא מדברת על פיזית... אני מדברת על מנטאלית... לפתע הרגשתי שאין לנו את אותה השפה המשותפת, שתחומי העניין שלנו כבר שונים, שהסגנון דיבור שלנו השתנה! הכל... וקצת קשה לי לגבור על זה... אני לא יודעת מה לעשות עם זה...
ונכון, זה קשר של שנים. וזאת אותה אחת שאהבתי כל כך. והבטחנו זו לזו, כשעוד היינו קטנות, שנשאר חברות הכי טובות בעולם לנצח... אבל יש דברים שהזמן משכיח ואיתו גם החברויות... מה שאני לא מאמינה שאותר שהחברות שלנו לא הייתה אמיתית, אלא שהיא הייתה הכי אמיתית שיש ודווקא בגלל זה החיים בחרו לקחת את זה לאן שהם לקחו את זה. לא?
מ. הנפש התאומה שלי! במלוא מובן המילה. הנפש-התאומה-שלי! אני אוהבת אותה כל כך. היא גדולה ממני בשנתיים, אנחנו חברות כבר תקופה ארוכה, היא ממלא את כל מה שחסר לי, ובנוסף גם את מה שלא חסר לי. היא גורמת לילהיות מאושרת כמו שלא הייתי מעולם. היא בוגרת, היא מבינה. אין לי מה להוסיף
ט. שפה משותפת. אהבה. צחוקים. כיף כיף... תהיה בשבילי כשאצטרך... (באותה כיתה איתי)
ה. קצת כבדה לי, משעממת קצת, אבל בכל זאת, היא חברה שלי ואני אוהבת אותה מאוד מעצם היותה היא.(באותה כיתה איתי)
אלה העיקריים עד כה.
אבל יש עוד אחד. שמה שמצחיק לומר, שאני בכלל לא מכירה אותו... הוא מהשכבה שלי, גבוה, כדורסל, משקפיים-ובלי משקפיים, נראה כל כך חמווד. ואני בכלל לא יודעת מי הוא. אני בטוחה שהוא יודע על קיומי, ואני כמעט בטוחה שאני מוצאת חן בעיניו, כי ראיתי כשהוא הסתכל עלי באותו יום...
אני חייבת לומר - יש לי סטיגמה על כדורסלנים, טוב, אני לא יכולה לומר דבר כזה, כי במקרה נתקלתי בכמה שענו לי על הסטיגמה הזאת, אבל זה הייה צירוף מקרים אני מאמינה. הם נראים לי דפוקים. כאילו יש להם דפיקות מסויימת... אני לא אומרת שהם לא חכמים, כי עצם העובדה שהם משחקים כדורסל אומר שיש להם סוג של אינטיליגנצייה (משחק שדורש את התכונה הזו), אבל יש להם דפיקות מסויימת... ו.... לא להבין אותי לא נכון, אני לא בהכרח חושבת שזה רע כל כך גם לי בעצמי יש דפקה בראש, אני מפגרת קצת, אבל סולחים לי על זה,
לכן אסלח לכדורסלנים!
ואומר, כי לך אני סולחת במיוחד - למרות שאיני יודעת בכלל מי אתה!
עד כאן להפעם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
