הכל מתרוקן אצלי מבפנים...
הפסקתי להיות עצמי. אני חיה מהעמדות פנים.
וזה צורם, זה צורם לי עמוק בפנים.
באיזשהו שלב, נשברתי. נכנעתי לחולשה אחת, ואחריה עוד ועוד... עייפתי.
בא לי לברוח למציאות אחרת, בכל דרך שהיא. לפני שאכנס לבועה שלא אוכל לצאת ממנה בחיים.
לפני שהמציאות המעוותת הזו תכניע אותי. רק להעמיד את עצמי שוב על הרגליים. כי עכשיו, ממש עכשיו, אני על סף הייאוש.
אני אף פעם לא מוצאת נחמה אצל אנשים. אבל לשם שינוי, אני רוצה לחוות את זה, דווקא עכשיו.
אני רוצה מישהו שישלים את החסר שבי,מישהו שאפיק ממנו עוצמה, שאחלוק איתו אותה. מישהו שיזכיר לי את ההרגשה הנפלאה הזו
איך שהחושים מתערבבים, מתמזגים, מתפתחים ויוצרים עולם חדש לגמרי, איך שתפיסת העולם שלך מקבלת את התפנית המבוקשת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
