נצח

בלילה אפל,נערה הולכת. בחושך,מאבדת דרכה,

והיא שומעת קול אומר לה בואי,בואי אל ארץ המתים.

והוא אומר לה,בואי,בואי אל ארץ הנצח.  

כי הרי אין היא עוד בין החיים וליבה לא פועם,ועניה ללא אור. 

פעם היא הבטיחה לו, לקול הזה,שתמות בעודה צוחקת,

שלא תתן לחשכה לאסוף אותה בדמעות.

אך היום היא כבר אינה כאן,לנצח,

היום היא כבר בארץ הזו בוכה,בוכה על הבטחה שלא תתגשם.  

-

תום,

סליחה שלא אמרתי לך של מי השירים. 

סליחה על הכינוי הלא מקורי אבל אני אוהבת את הספר הזה

(לאנשים שלא קראו.. הכינוי הוא מ"הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה)

היו לי כנפיים,

רציתי להיות למעלה,רחוק.

לנצח.

היתה לי תקווה,

רציתי חיוך,אושר.

האמנם?

רציתי שקט,

להיות לבד,

לבכות לבד,

לאהוב לבד, את אור הירח.