כותרת הקטע אומרת הכול. אני שיכור.
אני חושב שאתם צריכים לסלוח לי על כל שגיאת כתיב שאעשה היום... אבל בכל זאת אני אנסה להימנע מהן.
ולעניין, הייתי עכשיו בבר אברבוך בכיכר דיזנגוף והייתי, איך אומרים, קצת הפוך. אחרי שלוש וודקה רד-בול מה אפשר לצפות מאחד כמוני. אז ניגשתי לאחת החברות של החברה של החבר שהייתה איתנו. (זה לא מסובך להבין. חבר שלי היה עם חברה שלו שהייתה עם חברות שלה). אז ניגשתי אליה ופשוט לא ידעתי מה אפשר להגיד אז דיברתי שטויות. דברים שאני אפילו מתבייש להגיד כאן. לא דברים מלוכלכים אבל פשוט טיפשיים. מה שהכי מבאס זה שבסוף הערב, אחרי שאני כבר בטוח שהלך לי טוב אני מקבל איזה ייבוש סולידי מהול בחיבה וצחוק לא מה שחיפשתי, בקיצור.
אז מה עכשיו? בגדול היה לי כיף לא משנה מה וגם כיפית ההרגשה של הראש המסתובב אבל אולי היה שווה להמשיך לנסות. תמיד יש את הבחורה שתסכים לתת לך בכל ערב נתון. היא תמיד קיימת אם מחפשים אותה מספיק טוב. הרי זאת המטרה שלי בסופו של דבר. אני מאמין שאם אני אתנסה מספיק במין עם בחורות (סליחה על השפה ועל מה שהולך לבוא בהמשך) אני אמצא את האחת. אני אדע לזהות אותה. בטוח תהייה אחת מבין 50 הנשים איתן אשכב שאוכל לדעת לגביה שהיא היא האחת שאני רוצה.
אני יודע שאני יכול לפנק וכל מי שתהייה איתי תרגיש כמו מלכה ללילה. אני מבטיח את זה. לכן אני מנסה. אני עומד על מספר די סביר, כמעט בחצי דרך ואם רק אתן מאמך אחרון, עכשיו, שאני בן 25 ובשיא כוחי, אם אגיע ל 50 אני בטוח אמצע בדרך את האחת שאני מחפש.
אז בתקווה שאם זה לא היה היום שהתקדמתי מעט אולי זה יהיה מחר.... מי יודע. מה שאני כן יודע זה שאני מוכן לתת הרבה, להשקיע ולפנק, לאהוב ולחבק ומקווה לקבל גם בחזרה.
לילה טוב לכולם ותודה שקראתם, למי שעדיין שם...
בקרוב,
אלף מרלין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
