WHATEVEREST
"כשאגדל ואהיה בן עשרים, אצא לראות את עולמנו המקסים" |
| 1/2018
יכירוני
אלו
שיקראו
ערימות
אלה
כי כשמצאתי אות חדשה
הבנתי איך אני מרגיש
וכל מעבר בין תווים - אני הוא
***
אדוות מים על הגוף
בעד אלף ועוד אלף נשיקותייך
אשר חתמו
שפתיי
כשגזרת מעלי צער וכאב רב
עורך היה מפל
בכל חיוכייך נעמת לי מאוד
***
מילים
קווים
צלילים
גלים
משטחים
נפחים
מנגנונים
כל הכל הזה
אסופה של צרות יפיפיות
ובסוף בטון יצוק על גופה
***
אלוהים מכה בי בחלומות
הוא מרים עלי יד
שותה את נשימתי
ומפורר פירורים
אלוהים ישמור נשימתי
פן אפוררה בתוך כף ידי
אין בי עוד רצון רומנטי לצלול
רוצה אני חמצן
אוויר לריאות
איכויות של צער סגול
***
המלאך גבריאל שר מעל ראשי
את דרשתו של הכהן הגדול
על בחירה חופשית
במטבח לבד
אני בוכה מעל צלחת כתומה
וסבא מת
והמלאך מת
והכהן אינו בעיר
וליד הדלת מביטים בי,
מבעד לשקית ניילון,
ניירות למחזור
ואתה כבר אבן
והלב שלי קצת אבן
ואתה כבר עץ
והלב שלי עץ גם כן
באביב יפרח
ובסתיו יפשוט מעליו שכבות
***
לכבוד מרחבי הפרא,
לכבודכם לבשתי כוויות
הסרתי קמעות עתיקים
אין בי געגוע
לדמעות בודדות
הן שמתקשות להתנתק
מוכן אני
מרחבי הפרא
יקרים אתם
ועבדכם אנוכי
משקל גופי המוטל כבד על כיסא בין כיסאות
בחדרים בין גופי אדם
הוא שמרטיב עיניי
קירות אלו שהיו כה מרשעים
אין בהם חסד
וסגרו בכל כוחם
וכעת נראה שאין עוד אנשים בעולם
מלבד זרים ברחוב שטוף שמש ושיטפון
וכשהגשם יורד בחדרי
אין לי מקום
אין לי מקום
אין לי מקום
אין בי מקום לגעגועים נוספים
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נִירוׁ