טוב,

אז אני לא מתכוונת לפרט על עצמי פה.

בבלוג הזה אני מתכונת להביע באמת את מה שאני מרגישה

בלי שאנשים שאני מכירה יכנסו לפה.

אז שלשום זה שוב קרה.

הוא כמעט ניפץ עלי עוד כוס.

אני מפחדת.

אני כבר לא רואה בו את האבא שהוא היה.

וכן הוא לא היה כזה. הוא לא היה אבא מכה.

הבעיה שאמא לא יודעת.

הוא מרביץ רק כשהיא לא נמצאת.

אני שונאת שהוא עושה את זה.

אני כמעט ולא מדברת איתו.

אני מפחדת שאני יגיד איזושהי מי לה לא במקום וזה יתחיל שוב.

אני לא אומרת לאמא כי אני יודעת שהיא תתעצבן.

היא תריב איתו וזה יכול להביא לגירושים.

אני לא רוצה את זה.

כמה שאני צריכה לחשוב על עצמי זה לא ככה.

יש לי עוד 2 אחיות שהם צריכות דמות אבא בחיים.

אני מפחדת כשאני לבד בבית איתו.

כשרק הוא נמצא בבית אני יוצאת משם.

מהמקום המפחיד הזה.

לא רוצה להיות לידו כשאמא לא נמצאת.

אני מפחדת. מפחדת מאוד.

מזל שיש לי אותו.

הוא מה שמחזיק אותי.

אני אוהבת אותו כל כך(:

יום שבת אנחנו חודש ביחד.

החודש הכי טוב שהיה לי! 3>