כותבת למגירה

דוחף אותי קדימה

האצת בי לקפוץ

כירסמת את החומות שלי

צופה בהן נופלות

זו תחושה משכרת

להיות תלוי באוויר

לבטוח באדם לצידך

לדעת שיחזיר

אך כח הכבידה

בעל השפעה מוכרת

ולפני ששמים לב

האדמה חוזרת

מתעקש להישאר במקום

אני ממשיכה לנוע

לא חוויתי הכל

עד שחוויתי זעזוע

פולש אל תוכי

מקלף שכבות

במגע כוחני

גורם לי לרעוד

מפחיד ומסקרן

כמעט באותה מידה

אני שוכבת בשקט

ומחכה

מניחה לך

ישות מופשטת

למלא אותי

אני משותקת

שרויה בהלם

מפחדת לנוע

פן תיעלם

וישאר רק געגוע

עיני תכלת ושמיים

מבט שחודר עמוק

גומע אותי בשקיקה

מרוקן אותי מתכולתי

אני מבקשת שתדע את כולי

פה רך כמו צמר גפן

נושא עמו בת צחוק

צורב בי סימני תשוקה

מוחק את שהיה לי פעם

זיכרון של כאב מתוק

והמגע, איני יודעת לתאר

מרגישה שהעור שלי בוער

באש נקיה ממשקעים

אתה נוגע ומרפא את הפצעים

איני מבקשת יותר