The life of==>Alexa

אני יושבת עכשיו ומהרהרת לי בעצב שלי...
מקשיבה לשיר שאומר הכלל על מה שאני מרגישה ועוברת כעת...
כל יום , כל יום אני מבקשת שהוא ישלח מישהו שיקח אותי...
לא משנה לי מי, אם זה מישהוא מהסיוטים שלי או מחלומותיי המתוקים, העיקר שאעלם...שאמות...
"חיכיתי לך אבל לא באת, הייתי זקוקה לך היום אז לאן הלכת?
אמרת לי לקרוא לך\להתקשר אמרת שתהיה שם
ואפילו שלא ראיתי אותך האם אתה עיידן שם?"
זהו....זה הכל....כל מה שאני מרגישה....
מספר את זה שיר אחר קטן...
אני לא מבינה למה הוא לא שומע אותי?
את כולם הוא שומע, מקשיב להם ורוב הפעמים ממלא את בקשותייהם....
ומה...מה עם שלי?...
אני עד כדי כך שונה?...
"אני בוכה דמעה בלי הילוך חוזר ו-
אני לא יכולה להרגיש אותך לצידי
אז אני אבטח במה שאני מכירה
אתה כאן-
ואני אף פעם לא לבד...."
תשמע אותי פעם אחת...אני מתחננת....קח אותי לשם...
אל תיתן לי להרגיש כאב...

אני מרגישה אותו כאן....עכשיו...

אני חושבת שסבלתי מספיק...

אני מחכה...עדיין, מחכה....