זאת תקופה של שינויים,אם היו אומרים לי לפני חצי שנה שאני אהיה כאן,במצב הזה,במקום הזה,עם החיוך הזה,לא הייתי מאמינה.
לפעמים לבד זה הכי ביחד..לפעמים עדיף לאהוב רק את עצמי.
בתקופה קצרה כל כך נפרדתי משניהם,נכון שזה היה קשה..אני גרועה בפרידות.
אבל הצלחתי..וזה חדש.
ונמאס לי להתפשר,ונמאס לי להיות זאת שמבינה וחושבת על כולם..
עכשיו הגיע הזמן לחשוב קצת על עצמי.
ולעשות רק מה שטוב לי..
כן יש לי סוג של רגשות אבל זה כל כך לא מתאים עכשיו ובכלל לא..
לא בא לי שיסגרו אותי שוב,כיף לי להרגיש ככה,חופשייה.
למרות שלפעמים בלילה הלבד ישן איתי במיטה.
דברים צריכים לקרות מעצמם,אנחנו לא יכולים להכריח דברים לקרות..אנחנו לא יכולים ללחוץ על משהו חזק כדי שיכנס למסגרת שבכלל לא מתאימה לו.
וטיימנג זה הכל בחיים..אז בא לי..בא לי שמה שצריך לקרות יקרה,שהכל יקרה מעצמו,שדברים יבואו על מקומם,שהחיוך שלי ישאר,
ושההרגשה הזאת בבטן שלמרות שלא הכל מושלם טוב לי,ויהיה לי עוד יותר..כי זה הזמן שלי עכשיו..זה הזמן שלי.
הכי אופטימי שלי :)