רק אהבה תנצח את הכאב, האם כדאי להמשיך איתו הלאה?

טוב זה הולך להיות בלוג סיפורים..כפי שאתם שמים לב..לכל מי שיהיה הערות או תלונות או כל דבר אחר שלא מוצא חן בעיניו יש לכתוב לי את זה במייל..תבקשו אני איצור איתכם קשר ואביא לכם את הכתובות אשר אפשר לפנות אליה..יש להזכיר שייתכן והפרקים יכתבו בשפה גבוהה או בשפה של היום יום.

חלק מהסיפורים יהיו מחיי האישיים או מחויוות שחוויתי

פרק 1- הוא, היא, אנחנו.

עוד יום רגיל כמו בכל שנה קמתי בבוקר צחצחתי שיניים התארגנתי לבית ספר ובסביבות השעה שבע וחצי עשיתי את דרכי למקום ההוא למקום שלא כל כך התחברתי אליו למקום הזה קרו בית הספר, לא ידעתי שזה הולך להיות שונה מהשיגרה היום הזה שישנה לי את ההרגשה לטובה יותר, הגעתי לבית הספר כמו בכל בוקר אני אומרת שלום לשומר זקי והוא מאחל לי ברכת שלום בחזרה.

כשהרגשתי שהולך להיות משהו שונה ביום הזה פשוט חשבתי לעצמי שאני מפגרת וכל ההרגשה הזאת התחילה בכך בשיעור שדיבר על הסביבה, על איכות החיים, על האנשים שנמצאים בחוץ, על הזבל שזרוק על הריצפה. הרגשתי שמשהו שונה עומד לקרות אבל אני לא יודעת מה, היה צילצול והלכתי לשיעור החדש לשיעור הזה שהשכבה ה' ו-ו' מתאחדים לרגע חשבתי שזה הולך להיות הדבר הכי פחות כיפיי שיש בעולם אבל התברר בסוף ששם מצאתי את אותו הילד עם

החיוך שמתפרס על כל הפנים כן אותו ילד שחשבתי שהוא אהבת חיי,

התחלתי איתו..לא יכולתי לשבת לחכות לו ואם הוא לא ישיים לב אלי מה אני אעשה?חשבתי לעצמי אז אזרתי אומץ ושלחתי לו פתק: "היי מה קורה?" הוא ענה בחזרה "אחלה איתך?" עניתי בתגובה שמחה "סבבה.." התביישתי התחלתי שיחה עם ילד שאין לי מושג איך קוראים לו והוא קטן ממני בשנה אבל אמרתי אם אני אוהבת אז למה אמור להפריע לי מה שאחרים אומרים עלי?! תהיתי אולי הוא לא הבן אדם שאני מחפשת זה הטוב לב הרגיש החמוד הרומנטי?

התחלתי להבין שהוא כן מי שאני מחפשת הוא זה שתמיד יבוא בעת צרה, לקחתי ממנו אייסיקיו ומסנג'ר והתחלנו לדבר כל פעם שהוא היה מתחבר בלי הרף ישר השם שלו הופיע לי במחשב ושלחתי לו בבושה : "?" הוא ענה בחזרה כמובן אבל הרגשתי שאולי זה לא בא ממנו שאיזה פעם אחת אני אצטרך לא לשלוח את ההודעה לא רציתי לעשות את זה אבל הרגשתי שאני מוכרחת לפני שאני אתחיל לשפוך את מה שיש לי על הלב בפניו שבוע לאחר מכן הוא שלח לי הודעה לא כתבתי לו בחזרה והוא שלח הודעה..כל כך התרגשתי וישר עניתי בהתלהבות..

!!!(PM 19:00)

את פה??

...(PM 19:00)

כן, מה קורה?

!!!(PM 19:00)

סבבה איתך?

...(PM 19:01)

אחלה..משהו לספר?

!!!(PM 19:01)

לא משהו מיוחד לך?

...(PM 19:01)

לא...

*****

אחרי השיחה הזאת הרגשתי שאני חייבת לשאול אותו הרגשתי שאני רוצה לדעת מה עובר לו בראש כשהוא נזכר בי. ונגשתי ישר לעניין..

שאלתי אותו את מי הוא אוהב הוא לא כל כך ידע מה לענות לי ואמר אף אחת..חשבתי שהעולם נופל עלי ומכאיב לי בכוונה מנסה להרוג אותי בכוח אבל לא מצליח אז עמדתי על שלי ואמרתי "נו כל אחד אוהב מישהי או מישהו" הוא לא היה מוכן לענות, הרפתי,

אחרי כמה דק' אני שומעת צילצול טלפון בד"כ אני זאת שעונה לטלפונים בבית לא היה לי חשק לענות הרגשתי אבודה בתוך עולם כל כך אפל

אבא שלי צועק מהקומה למטה: "תעני כבר לטלפון, אני לא יכול לענות אולי זה מישהו שמחפש אותי ואין לי כוח לדבר איתו, מאמי תעני"

עניתי: "הלו"

הוא, הוא היה בקו השני כל כך שמחתי לאחר ששמעתי את הקול שלו..

תומר: "אמ..היי..זאת שירה נכון?"

עניתי בהתרגשות "כן" וכמעט מחנק בגרוני מרוב אושר..

אני: "אז..למה התקשרת אם אנחנו מדברים באייסי?"

תומר: "כי, לא יודע, הרגשתי שאני צריך להתקשר?"

אני: "טוב.."

הרגשתי שאני הייתי חייבת להגיד את המשפט ההוא הרגשתי כל כך דחויה ברגע שהוא אמר "אף אחת"  

תומר: "תגידי איפה את היום?"

אני: "יש מסיבה לשתי חברות שלי בת מצווה אני הולכת היום"

תומר: "אהה..טוב תהני יאללה אני צריך ללכת ביי"

אני: "ביי"

ונתיקנו את השיחה.