אני יודעת שזה נשמע מוזר ודי לא הגיוני אבל היתי רוצה להיות אסטרונאוטית בכל ליבי ונשמתי. החלום הכי גדול שלי הוא לטוס בספינת חלל ולראות את כדור הארץ מהחלל, לעמוד על הירח...
כי זה דבר כל כך מקסים... מאז שהיתי קטנה זה היה החלום שלי, חלום ילדותי ולא מציאותי במיוחד. בשביל להיות אחת כזאת אני צריכה ללמוד ממש טוב...להיות בצבא...ועוד הרבה דברים
אבל אני לא לומדת טוב ולא רוצה ללכת לצבא ויש הרבה מאוד מגבלות שסוגרות עלי וכנראה שלא תמיד חלומות עתידים להתגשם. למרות כל מה שאמרתי אני ממשיכה לנסות וללמוד טוב אפילו שקשה לי מאוד כי לא למדתי שנתיים ברציפות קשה לי מאוד לאסוף את הידע שאני זקוקה לו בכיתות הגבוהות האלה. אולי בסופו של דבר אלוהים יבחין בילדה אחת בעולם אפילו שיש כאלה שקשה להם יותר והם מנסים הרבה יותר
הוא אולי יבחין דווקא בי, יחייך ויגיד שאני ראויה להגשמת חלומי. קוראים לי אליס ואני בת חמש עשרה משדרות. היתי שמחה מאוד להמשיך לספר על עצמי אבל אני לא יעשה את זה מסיבה אחת פשוטה שאין לי ממש חשק כרגע.
קטע קצר מסיפור שיפורסם כל סוף פוסט,
ילד הכוכבים פרק 1
הצלחת נפלה על הרצפה ונשברה כשהרסיסים התפזרו במורד כל רצפת המטבח, אף אחד לא היה בבית באותו רגע לכן לא כעסו עלי אבל היתי בטוח שחיסרון בצלחת אחת יהיה משמעותי. רקנתי על ברכיי והתחלתי לאסוף את הרסיסים הגדולים שביניהם ואת הקטנים טיטיתי כמה דקות אחר כך. צנחתי על הכורסא והנחתי יד על המצח, היא דיממה מעט, אפילו לא שמתי לב שנשרטתי. ניגשתי לכיור ושטפתי את היד באיטיות כשאני בוהה בדם שעל דפנות הכיור,
לפתע נזכרתי מהיכן הדם, הבטתי לרגע ברצפת המטבח, כולה היתה מוחטמת בדם וסכין מטבח גדולה שכבה לה על השיש כשלתוך הכיור נוטפות טיפות דם מהדפנות. בהליכה מסוחררת ניגשתי למטבח ושטפתי אותו. הוצאתי תחבושת וחבשתי את ידי, אחרי כמה דקות שוב ישבתי על הכורסא והבטתי בריקנות בתקרה, צלצול פעמון הדלת נשמע. חיכיתי מספר שניות לצלצול הבא ואחר כך קמתי על רגליי כשאני מגשש באיטיות בין עננים שעפפו מול עיני, הנחתי יד על ידית הדלת ופתחתי אותה. איני יודע מה קרה אחר כך אבל אני זוכר כאב חד על ראשי אבל קודם לכן אני גם זוכר שהעננים הלבנים הפכו לשחורים ולא ראיתי כלום. פקחתי את עיניי.
זה היה רק קטע קצר מתוך הפרק הראשון, המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
