Love Is The Answer

בדרך כלל הרבה יותר קל לי לכתוב..

המילים פשוט נשפכות מעצמן.

אבל לא השנה.

לא בא לי לדבר עם אף אחד.

כבר 3 שנים.

איך יכול להיות?

היית אמורה להיות כבר בת 18..

מפחיד לחשוב על זה.

אבל יותר מפחיד לחשוב על זה שאת כבר לא פה.

מתגעגעת אבל לא יודעת איך להביע את זה.

לאנשים קשה לשמוע,

עם אחרים אי אפשר לדבר.

ואני מאמינה שמנציחים בסיפורים..

אבל אני לא זוכרת כמעט כלום.

בבית העלמין אני רואה רק אבן,

אבל עדיין מרגישה שאני לא באה לשם מספיק.

מסתבר שעדיין מתמודדת.......

לא אשכח אותך. את זה אני יכולה להבטיח,

ואת ההבטחות שלי אני מקיימת.

תמיד אוהב אותך ואחשוב עלייך.

מדהימה.

יהי זכרך ברוך.

אני שמתי לב לתופעה דפוקה אצלי

שכשאכפת לי, לא טוב לי.. אני נהיית דכאונית

וכשלא אכפת לי (או לפחות אכפת פחות)

המצב רוח שלי הרבה יותר טוב

כמה דפוק זה?

אני כל כך רוצה לתת הכל..

אבל אסור לתת הכל לאנשים. אסור.

ובנימה זאת,

חג שמח לכולם ושנה טובה :)