שלום לכולם!
רצינו לפתוח את הפרסום הראשון שלנו בשאלה מעניינת העוסקת בכמות ואיכות המסרים הפרסומיים שאנו נחשפים אליהם במהלך חיינו בכלל ובמשך יום ממוצע בפרט. שמתם לב לזה בכלל? אנחנו בטוחים שהתשובה היא חד משמעית "כן", הרי כולנו צרכני חדשות, עיתונות (כתובה ודיגיטלית), כולנו נחשפים למגוון גדול (מה גדול!?- עצום!!!) של מסרים פרסומיים.
אנחנו פותחים את היום עם מסרים בעיתון הבוקר, ע"ג אריזות המזון שאנו צורכים, ב-SMS המעצבן המודיע על מסיבה במועדון שבכלל לא ביקרנו בו, שלטי חוצות בדרך לרכב הפרטי/ אוטובוס, תשדירים ברדיו בדרך ליעדנו, עוד כמה שלטי חוצות בצמתים הגדולים (חלקם מועברים באמצעות הטלויזיות הענקיות והמסנוורות, מייל בעבודה ממקורות לא ידועים ועוד ועוד ועוד....
נכון שזה מעצבן? נכון שאתם אומרים לעצמכם: אנחנו כבר אדישים למסרים האלו, ל"דחיפה" הזו של פרסומות...מה הקשר בין להסתכל בפרסומת לקורנפלקס כשאני בכלל בדרך לעבודה ברכבת/ רכב פרטי/ אוטובוס...? מי זוכר בכלל את הפרסומת ברדיו לביטוח החדש בשוק???
וכמה פעמים חזרתם לצפיה בתוכנית האהובה אחרי מקבץ פרסומות "קצרצר" ולא זכרתם אפילו אילו פרסומות הרגע ראיתם....?
דמיון רב קיים בהשוואה בין הימצאות בפקק תנועה לבין ענף הפרסום המסורתי. צינורות הפרסום המסורתיים והקונבנציונאליים (טלויזיה, עיתונות, מגזינים, רדיו, שלטי חוצות) "תקועים" ונמצאים ב"פקק תנועה", משום שיותר מידי מפרסמים משתמשים באותם צינורות שיווקיים, בניסיון לפנות לאותם אנשים, באותו הזמן.
הישנות גוברת זו של "פקקי תנועה" פרסומיים מפחיתה ופוגעת ביעילות השיווקית; נדרש יותר זמן, יותר משאבים (כספיים ויצירתיים) ומאמץ רב יותר כדי להגיע לתוצאות הרצויות בעזרת הפרסום המסורתי.
הסיבות העיקריות לכך הם: ערוצי טלויזיה מרובים, ערוצי פרסום ייעודיים ומקוטלגים, אובדן "קהל שבוי", התייעלות טכנולוגיות המאפשרות סינון פרסומות, ובעיקר האנטגוניזם שעולם הפרסום המסורתי יוצר.
מול הפרסום המסורתי עומדים אמצעי הפרסות האלטרנטיבי. הבעיה נוצרת כשמפרסמים רבים אינם יודעים כיצד הם יכולים באמת להתרחק מעט מהצינורות המקובלים, ולצלול למים הלא מוכרים של הפרסום האלטרנטיבי. הסיבות לאי ידיעה זו מרובות גם כן: הצינורות האלטרנטיבים אינם מוגדרים בבירור ואינם מפותחים מספיק. אך סיבות אלו הם מה שמעניקים לענף את החופש לו הוא זקוק. כל עוד מותגים יבחרו בדרכים אלטרנטיביות הם יבטיחו להגיע ליעדים המוגדרים, ובאמצעים מהנים ואפקטיביים יותר.
"פקקי תנועה" הינם הסכנה הגדולה ביותר לכישרון האנושי, ליכולות, לזמן ולאנרגיות. הם מונעים מהמותגים מלהגיע ליעדים הנחשקים והמוגדרים.
פעם הכל היה פשוט. אם חברה היתה מעוניינת בקידום מותג מסויים, הם היו צריכים בסך הכל להציף את צינורות הפרסום המסורתיים במסרים שיווקיים ופרסומיים. כיום ניתן לומר כי זהו מתקון למהלכים בלתי יעילים ולצפויים.
קומבינציה של כלים מסורתיים אינה מעבירה עוד את המסר. הנוסחא איבדה את יכולתה לצוץ בהפתעה משום מקום ולהפתיע את קהל המטרה. היתרון המסורתי שנחשב מוכר, מאושר ונורמטיבי, הפך כיום למוגבל.
פרסום כיום הפך דומה מידי למזון מהיר: נוח, זמין, נפוץ וללא אפקט ה"וואו!" כמו של בישול איכותי וחדשני.
תקשורת שיווקית אפקטיבית כיום צריכה יותר להידמות לניסויים בבישול "פיוז'ין" , מאשר להשפעה של מזון מוכן ומחומם.
מה דעתכם? עד הפעם הבאה >> לילה טוב מ- PublicStar
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: