שמיים שבורים .

הוא כבר לא אומר לי"בוקר טוב" . הוא כבר לא מבשר לי את ה"לילה טוב" שלו .

אני כבר לא יכולה לראות אותו, או לשמוע אותו . הוא חסר לי , וזה עצוב.

התקלחתי,ניסיתי לשכוח , ניסיתי לשכוח מזה שהוא מתגייס,וכמעט לא נתראה,

וזה מחזק אותי . מחזק אותי שהוא ביקש ממני שאני לא אהיה עצובה,שאני לא אחשוב עלייו בכלל .

לא עלייו,ולא על זה שהוא מתגייס .

אני באמת מנסה,

אתמול יצאנו כולם . היה נורא מצחיק, אבל המחשבות עלייו. קטעו פתאום את הצחוק שלי ,

ושיניתי הבעת פנים , היום כמעט בכיתי, אני מנסה לא לחשוב עלייו . באמת .

אבל איך אפשר לא לחשוב על בן אדם שהתרגלת אלייו ? שהתרגלת לראות אותו ליידך .

זה מוזר לי,אבל הבטחתי לו שאני אצא היום ,שאני אבלה ולא אחשוב עליו.

אבל איך?

רק תסביר לי איך , ואני אנסה. באמת .