לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Two Headed


For Sloth is a kingdom where men ignore the day - a melancholy land...
Avatarכינוי: 

בן: 34

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Stop The Dams


הקלינג והקלנג, זו המתכת בראשי כשאני הולך.
אני שומע מעין צליל דנדון שכזה, קלינג קלנג.
הקלינג קלנג הזה - כל כך הרבה דברים קורים כשהולכים,
המתכת בראשי עושה קלינג וקלנג כשאני הולך,
משגעת לי את האיזון כך שהמחשבה הטבעית
פשוט סתומה בפנים. סתומה לגמרי.
אז צריך לשחרר את הסכרים ולתת לזרימה הטבעית לזרום.
זה קצת מטריף אותי.
צריך לשחרר את הסכרים,
אי אפשר לעצור את הזרימה הטבעית של החשיבה עם קלינגים וקלנגים!

נכתב על ידי , 19/8/2011 00:33   בקטגוריות בהשראת המוזיקה, הרהורים ומחשבות, וידאו, חירפון קל, לילה לבן, יצירתי, ליריקס, מוזיקה, מתורגם, תובנות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Bye bye blackbird


Pack up all my care and woe
Here I go
Singing low
נכתב על ידי , 31/7/2011 11:47   בקטגוריות אישי, הרהורים ומחשבות, התבגרות, חוויות, חירפון קל, ליריקס, תובנות, מוזיקה, אהבה ויחסים, פסימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך הפציע לובן פרח עץ הדובדבן


 

אני לא מאלו שקופצים למים.

לא, משהו אחר.... אני לא אלך על חבל בלי רשת בטחון.

הכל חייב להיות מבוטח, הכל צריך להיות מסודר,

שאני לא אפול. 

שאני לא אפול ואדפוק ת'ראש.

האדרנלין זה כייף אבל אף אחד לא רוצה למות.

 

אבל אני יהיר. תמיד הייתי.

ומה שחשבתי לא היה מה שחשבתי

אולי קצת. אולי רק לרגע, לשבריר שניה...

לא יותר.

 

אור לבן על הירושימה ועל העולם

הראית איך הפציע

לובן פרח עץ הדובדבן

 

ראיתי,

וזה שרף אותי לא כי אני מתחרט על משהו,

אני שלם לגמרי עם מי שאני,

אני שלם לגמרי עם איך שאני חי

ועם זה שאני חי.

זה שרף אותי כי מפה אני לבד, כי אין לי יותר את האופציה להתחרט

וכי אין רשת בטחון.

כי עכשיו אני יודע שאני עלול ליפול

ושאני עלול לדפוק את הראש.

והאדרנלין היה נורא כייף, אבל עכשיו אני רוצה לרדת.

 

והרוח מתפרעת בנפשנו הלבנה

על המים היא נוסעת

אי אפשר לנסוע חזרה

 

אי אפשר.

אין גלגלי עזר יותר.

 


 

 

נכתב על ידי , 30/9/2010 17:05   בקטגוריות אישי, הרהורים ומחשבות, הפכפך, חירפון קל, ליריקס, מוזיקה, מוזיקה והשפעותיה, שחרור, תובנות, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
144,060
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPsychedelic Hazir אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Psychedelic Hazir ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)