הייתי אמורה ליהיות עכשיו בים המלח.
:(
נמשיך להאמין שכל מה שקורה קורה לטובה.
לא הייתי כאן יותר משבועיים.
אז מה היה?וואו מאיפה להתחיל...
הרבה חויות...עוד הפעם השתניתי בפרק הזמן הזה.התגברתי.
חוויה מאוד חשובה שעברתי בזמן הזה זה לעבוד בעבודת ניקיון...
כל כך משפיל.ועם זאת מלמד אותי הרבה.על החיים.
ועכשיו אני באמת מתחילה לחשוב ברצינות על דוגמנות.
למרות שזה מנוגד כביכול לעקרונות שלי.אנ י לא מתלבשת חשוף.לא חושבת שסקס מוכר.ולא רוצה לגברים יזילו עליי ריר יותר מאיך שהם עושים את זה עכשיו.
אבל...שם לפחות יעריכו אותי.לא יתייחסו אליי כמו אל איזו מנקה.
בשבוע הקודם הייתי עם ידיד במרכז.כמו תמיד חפרנו אחד לשני.
והוא סיפר לי דברים שבאמת הפתיעו והצחיקו אותי...
גיליתי שבנים פשוט מפחדים ממני.
הוא סיפר איך החבר שלו ממש נדלק עליי.ופשוט פחד להתחיל איתי.
והוא לא בחור ביישן או חסר בטחון.
זאת אני שגורמת לבנים להרגיש ככה.
הוא סיפר לי על עוד כמה בנים שרצו להכיר אותי...אבל פחדו.
התבהרו לי הרבה דברים.
למה אני נופלת תמיד על כל המניאקים?:\
הרי זה בידיוק ההפך ממה שאני מחפשת...
אבל בכל מקרה הם תמיד מוצאים חן בעניי.
בסוכות הייתי עם חברה בטיילת.חיפשנו את המזרקה (חחחחח)
עברנו ליד כמה בנים...פוזאיסטים כאלו.
אחד מהם היה פשוט מדהים.ישר שמתי לב עליו.
הם התחילו לשיר עלינו.ראפ.
זה היה משהו בסגנון:
הנה עוברות שתי בנות בשחור!
וואוו וואו אני ידקור אותן בחור.
גסות וחוצפה.אבל צחקנו.אפילו נקרענו מצחוק.
המשכנו ללכת.
בדרך חזרה הם עדייין היו שם.
ישר ראיתי שהם מסתכלים עליי. הם זכרו אותי.
התחילו לשאול אותי שאלות...לא עניתי.חייכתי והמשכתי ללכת.
כשהם שאלו בת כמה אני החלטתי שזאת ההזדמנות שהם ירדו ממני ואמרתי שאני בת חמש עשרה !חחח
זה בהחלט עזר...
אבל אני זכרתי אותו... אולי הוא שונה..לפחות קצת...לא כמוהם לא כמו כולם.
אולי כל הפוזה שלו זאת מסכה.בידיוק כמו שלי.
הרי גם לי הרבה אומרים שאני בפוזה.עד שלא מכירים אותי...
בכל מקרה שלשום עוד הפעם ראיתי אותו.באוטובוס.
הוא היה עם כמה חברים.לא ראה אותי.
רק כשיצא מהאוטובוס הסתכל עליי.
עצרתי את הנשימה.התחלתי להזיע.
לא ייאמן שזה מה שקורה לי מאיזה מבט של מישהו שאני בכלל לא מכירה.
מרגיז אותי שאני לא יודעת מה אני רוצה.
אז...לא רציתי להכיר אותו.
עכשיו אני רוצה.אבל הרכבת כבר חלפה לה...
ואולי גם זה לטובה...
באותו היום הייתי בסרט עם חברה.עם ה.
מפתיע אותי שלאחרונה אנחנו מבלות די הרבה ביחד.
הרי אנחנו כל כך שונות.
למדנו 3 שנים ביחד.היא הייתי ה"חננה" של הכיתה.
ואני הייתי משהו באמצע... החברות שלי היו ה"חננות" וה"מקובלות" תמיד רצו שאני יסתובב איתן.וזה למה?
"כי זה פשוט לא פייר שמישהי יפה כמוך תסתובב עם החננות"
זה בידיוק מה שהן אמרו לי.
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
זאת הייתה התגובה שלי.
אף פעם לה רציתי ליהיות "הילדה המקובלת ביותר בכיתה" ובעיקר בגלל שזה אומר שאת צריכה לדרוך על כל שאר האנשים.
ובשנה האחרונה של החטיבה בר הייתי חננה מובהרת.
בעיקר מתוך רחמים התחלתי להסתובב איתה...
אבל עכשיו כבר לא...זאת אומרת אני חושבת שכבר השתננו...היא עדיין נשארה כזאתי...עם המוזרויות שלה.
אבל זה לא מפריע לי.
פעם לפני אחרונה כשניפגשנו היא הייתה ממש מגעילה אליי.בכל הזדמנות ניסתה כיאילו "לרדת" עליי.
לא הבנתי מה קרה לה.נעלבתי.
הפתייע אותי כשהיא סיפרה לי בטלפון שכל זה היה מתוך קנאה.
היא סיפרה שתמיד כשהיא איתי מעצבן אותה שכולם מסתכלים רק עליי.ואף אחד לא מתעניין בה.
אני מבינה אותה.כל כך מבינה... איך אני יכולה לשנות את זה?!
וכיאילו זה לא הספיק...בפעם האחרונה שנפגשנו קיבלתי מאוד הרבה תשומת לב.והיא כמובן לא...:\
כשנכנסנו לפארק הזה של האקסטרים כדי לברר משהו ולם קפצו עליי שם.
ווווואווו איזה דבר!
תראה תראה!!!!
תגידי מאאאמי נפלת מגן עדן??
וכדומה...
אפילו לא ביררנו כלום.פשוט ברחנו משם.
:\
וככה תמיד.עודף תשומת לב.
זה יכול להשמע כיף.אבל זה בעיקר מציק.
לבנות אחרות יש חבר.אהבה.
ולי?!
רק תשומת לב מכל מיני בחורים שאני בכלל לא צריכה.
חייב לעוף חייב לעוף חחחח
עכשיו עינויי יחלוו...מתמטיקה...:|
לאאאאאאאאאא!!!
הצילו!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yan yan