הטימטומון

עכשיו חזרתי מביקו אצל חבר טוב – חבר שהוא כמו אח גדול, אחד כזה שתמיד אפשר לפנות אליו לחוות דעת כנה, אחד שתמיד נותן עצות מדהימות ששווה ליישם או מאיר הארות מבלי להתכוון, כפי שקרה הלילה. ראוי לציין שהחבר הוא עו"ד ממולח ביום ועולמו (המקצועי) קשור בעולם הפיננסים. אי לכך ובהתאם לזאת, הבחור רשום ב- The Marker Cafe’. הוא הסביר לי היום איך מתנהל האתר שנסוב סביב עקרון השקיפות המלאה. כל חבריו, והבלוגרים המנויים בו בפרט, מציגים לראווה כרטיס ביקור הכולל את שמם האמיתי, תמונתם, הרקורד המקצועי והאישי שלהם וכו'. בנוסף, כל האדם המבקש להעיר ולו הערה – רושמי תגובות שאינם בעלי בלוג – מחויבים לאותו העדר אנונימיות.

לפני יומיים קיבלתי מכתב מבחורה נפלאה שהכרתי דרך התגובות לפוסטים וביקורים בבלוג שלה. היא כתבה לי שהאנונימיות שהיא מנת חלקם של כל מנויי ישרא-בלוג מציקה לה. היא טענה שבגלל שכולנו מתפקים על תקן של אלטר אגו וירטואלי, אנחנו לא באמת אנחנו. כל הדרישות המחייבות מגע ישיר בין בני אדם – כל מה שמייחד, ולאנשים מסוימים מקשה, את המפגש פנים מול פנים, נמנע, נעדר מצורת ההתקשרות הזו ולכן לא באמת מדובר בתקשורת. כתבתי לה בחזרה שאינני מסכים איתה.

באשר לעובדה היבשה שמדובר בתקשורת, אני עדיין חלוק עליה. בכל הנוגע לשאר הבנתי הערב עד כמה היא צדקה. שאלתי את עצמי מדוע כינתי את עצמי "טמטומוני", שאלה שגם אותה בחורה שאלה וקיבלה עבורה תשובה לא מספקת. האמת היא שנדמה לי שמדובר באותו באותו רצון ילדותי להתחפש. הנה, צצה לה הזדמנות להיות מישהו שאני לא. מישהו מתחכם, כשבחיי האמיתיים אני לא מנסה לפשט, מישהו ציני, כשבחיי האמיתיים אני נטול ציניות, מישהו שלא באמת אכפת לא, כשמאד אכפת לי. אכפת לי מאד. ובאשר לטמטומוני – עוד התכחמות מיותרת. אני לא גאון. לא טיפש. אינטליגנציה ממוצעת ונכונות ללמוד ולצמוח.

הכרתי בחור נהדר דרך התגובות. בחור שללא ספק אוכל לפתח עמו חברות, ולעשות בחיים האמיתיים כל מה שאני עושה עם יתר חבריי: נפגש, ומדבר, מספר, מקשיב וצוחק וכו' – הכל פנים אל פנים. היום שוחחנו בצ'ט. השיחה הובילה לכך שהייתי צריך להעיד על עצמי שאין לי פנים של פושע אז אמרתי – יש לי פנים של שיינלע מיידלע. אני התכוונתי לכך מילולית – פנים של ילדה יפה, אך הוא הבין שהתכוונתי לפנים יפות והעיר, אבל בבלוג אתה מעיד על עצמך שאתה מכוער.

מבלי להתכוון, יצא שאני משקר לו. אנחנו הרי עומדים להיפגש מאד בקרוב לראשונה והוא יראה אותי כפי שאני. אז לומר כמה אני יפה אני לא יודע, בכנות. וזה גם לא מתפקידי. יופי זה בכלל שילוב מורכב ואני לא יודע אם הור בר הגדרה. זה מה שאנו רואים והחישה שלנו את איך שרואים אותנו. לעומת זאת, אני לא מסתכל במראה וחוטף בחילה. סיפרתי פה פעם על בחורה צ'כית שאהבתי בניו יורק, שהיתה דוגמנית הבית של מעצב על ידוע. אז אם בחורה כזו רצתה להתחתן עם בחור כמוני, אני לא הגיבן מנוטרדאם.

אתמול בלילה היה לי חלום מוזר על בחורה בשם סיסיליה. גם עליה כתבתי פה פעם. קמתי בבוקר והתגעגעתי אליה מאד. סיסליה לימדה אותי פעם לקח מאד חשוב בכתיבה, ובחיים בכלל. הוא זהה ללקח שלמדתי מההרפתקאה הזו של כתיבת בלוג. היא תמיד רצתה שאני אבוא אליה כמו שאני. והאנשים שהכרתי פה במהלך כתיבת הבלוג, אלו שאשמור איתם על קשר, מבקשים ממני במילים שונות את אותו הדבר.

אז זה הפוסט האחרון שלי. ותודה לכולכם על התגובות, ההערות, ההארות ובפרט, שיעור החשוב שלמדתי ממכם היום. אני אמשיך לקרוא את הבלוגים שלכם אך מבלי להשאיר תגובות. אני מקווה שלא תתפסו את זה כנוהג חצוף. מי מכם שירצה את תגובתי מוזמן להיפגש עמי לכוס קפה. בכיף.

אני מאחל לכולכם בריאות ואושר. ושוב, תודה.