השיר מתנגן שוב ושוב כתקליט שבור באוזניים
מחייכת אך אין באמת שמחה בעיניים.
מניחה ראש על כתף תומכת
שואבת את מעט הנחמה, מעט התקווה שהיא מספקת.
הימים מתארכים כמו האופק שאינו נגמר,
ומה מחכה שם בקצה העולם? נופלים הכי רחוק שאפשר.
נקודת אור בקצה מנהרה מקצה לך שביל -
דרכים עקלקלות, אבנים משובשות, מילים יבשות
הכל כדי להרגיע, גם אם רק לדקה, את הרוחות.
כאן הכל התחיל, נקודת השבר המתאחה לאיטו
כאן הכל התחיל, אך לא יתאפשר לו להיגמר, לא לבדו.
הצלקת מחלימה אך לא בלתי נראית
מחכה לרגע הנכון להתעורר; מחכה, ושותקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בובה ממוכנת