אני לא מוזרה,או שכן? מה שבטוח-אני מיוחדת:)

אז ככה,ההוא מהפוסט הקודם,ניפרדנו,אחריי שנתיים וארבעה חודשים...שזה קרה ליפני שלוש שבועות בערך,קצת יותר.. וכתבתי שיר עכשיו,ובא לי להראות אותו למישהו,אז אני מקווה שמישהו יראה אותו..אשמח לתגובות..

ומיד עם השלווה

מגיעה גם הכתיבה

ויצא שוב מהכלוב

שיר קטן וקצת עצוב

המילים חודרות עמוק

וקשה לי קצת לצחוק

וחנוק,כואב הלב

הוא אותך עוד קצת אוהב...

אתה הרסת ורמסת

נערה עם עוד קצת תום

כל כך דאגת ושמרת

איך זה התנפץ פתאום

אז נוכחת וראית רגע אחד של אי שפיות

בזאת ברחת,כי לא רצית,לקחת אחריות..

אך לא הבנת,לא ידעת

למה אתה גורם

איך לא חשבת,לא מנעת

מליבי כך לדמם

לך כואב,ועוד יכאב

אתה אוהב,ועוד תאהב

ותצטער על הטעות

שעשית בגלל רגע של אי שפיות...

אני חזקה כמו יהלום

מתוקה כמו דבש כתום

נערה עם חוט שדרה

ליהיות איתי,זה לצאת מהשגרה

אמיתית כזאתי אין

נדירה כאבן חן

יופיה מתעלה על הים הכחול

ומבטה חודר לכל...

הייתי שם,קרובה אלייך

הייתי שם,בין שתי ידייך

ועכשיו אטייל לי בשדות זרים

ולך יכאב כמו יחף על סכינים..!!

וסוף סוף תבין את הטעות ותצטער

אבל כבר מאוחר מידי כי יותר לא אוותר

על ליבי למענך

אני כבר לא כאן בישבילך..

ולא אתה כבר לא שווה את הדמעות

כי אתה זה שגרמת לי לבכות...

לא אתה כבר לא שווה את הדמעות!!

כי אתה זה שגרמת לי לבכות...

מקווה שאהבתם,אני יודעת שהוא קצת ארוך.. ד"א עכשיו אני די שמחה,כאילו כבר המשכתי הלאה והכל פשוט היה לי קטע קטן שניזכרתי ואז פשוט המילים צפו על הדף,אשמח ליראות תגובות:)