טוב אז לפי בקשת הרוב.... (למרות שרק 3 אמרו), אני מסיימת ת'סיפור... ות'אמת שגם לי טיפה נמאס ממנו כי הכול טוב ויפההה... ורציתי שיהיה מסובך... אבל כנראה שזה לא יצא ככה...
נראה לי מחר או מחרתיים סיפור חדש....
והפעם אני ינסה שהפרק האחרון יצא ארוך יפהה ומרגשש.. (אני מקווה...)
_________________________________________________________________
אני: "בארורר יפהה שליי...... וואי איזה קיטשיים אנחנו אהה??"
תום: "זה מה שיפה בנו...חחחח"
צחקנו קצת למטה ואז עלינו לבית שלי בהרגשה כיפית ובמצב רוח הכי כיפי בעולם...
נקשנו בדלת ואמא פתחה, ופתאום היא כזה התעלפה...
אני: "אמא??? אמא?? תעני לי בבקשה... תום הטלפון שם תתקשר לאמבולנס..."
תום: "בארורר יפה שלייי בארוורר.... אבל זו רק התעלפות למה את כ"כ בלחץ..."
אני: "כן, מה אני יעשה לא הספקתי לספר לך אבל אמא שלי בהיריון ואני חוששת שהיא תאבד את התינוק..."
תום: "וואי לא ידעתיי..."
בינתיים תום התקשר והאמבולנס הגיע...
תום: "יפהה שליי אל תדאגי היא לא תאבד את התינוק, אני בטוח בכך..."
אני: "אני מקווהה... תום אל תעלה על האמבולנס... לך לבית, בבקשה ממך..."
תום: "לא, אין מצב אני לא משאיר אותך לבד..."
אני: "נו תום, בבקשה ממך, אתה חייב ללכת אני יסתדר לבד אני בטוחה..."
תום: "טוב יפשלי, אני הולך אבל תבטיחי לי שאם את תצטרכי משהו, את ישר מתקשרת אליי, ברור??"
אני: "בארורר... יאלה ביי תומיי...."
תום נתן לי נשיקה חטופה בשפתיים והלך לכיוון ביתו...
נקודת מבטו של תום:
אחרי שראיתי את אמא של שירז מתעלפת, שירז אמרה לי ללכת הביתה, אבל לא רציתי, היא בכתה והייתה ממש בשוק מזה שאמא שלה התעלפה, אז רציתי להישאר איתה קצת ולעודד אותה, אבל לאחר שהיא כבר אמרה לי שאני ילך אז הלכתי..
שהגעתי הבייתה ראיתי שאבא שלי חזר מהעבודה ולא הבנתי למה... וראיתי את אמא שלי יושבת איתו...
אמא: "תום, אנחנו צריכים לדבר איתך... בוא שנייה.."
אני: "היי אמא מה נשמע? מה שלומך?.."
אמא: "תום... תשב דקה זה משהו רציני.."
אני: "טוב, אני אשב.."
ישבתי וכ"כ נלחצתי מה כ"כ חשוב, אולי אמא שלי בהיריון חשבתי לעצמי וחיוך עלה בזווית פי...
לא בעצם לא כזה נראה לי יש לי כבר 3 אחים שקטנים ממני, רועי בן 12, תאיר בת 8, ואורן בן 3.
אז לא הבנתי מה כ"כ חשוב...
אני: "כן אמא, למה את שותקת??"
אמא: "אודי אני חושבת שאתה תספר לו.." (אודי זה השם של אבא של תום..)
אבא: טוב את צודקת הרי זה קשור אליי..."
מה קרה לאבא שלי, וואי... ואני כבר חשבתי שזה קשור אל אמא שלי...
אבא: "או.קיי, תום כבר סיפרנו לרועי ותאיר ועכשיו אני חושב שכדאי שנספר לך...
תום, פיטרו אותי מהעבודה, וקיבלתי הצעת עבודה בחו"ל..."
אני: "נו תמשיך..."
אבא: "תום, זה אומר שכל המשפחה עוברת לחו"ל..."
וואי אני לא האמנתי למה ששמעתי, חו"ל??, אני פשוט לא מאמין, כל החברים שלי פהה, עידן לירון... והכי חשובה בסיפור הזה זאת שירז... מה אני יעשה בלעדיה??
והדבר היחידי שחשבתי עליו זה:
אני: "אבא, לכמה זמן אנחנו עוברים לשם.."
אבא: "וואי תום קשה לי להגיד לך... וידעתי שתשאל את השאלה הזאת, אנחנו עוברים לשם למשהו כמו 4 או 6 ששנים.."
אני: "מה?? אני פשוט לא מאמין למה אתם עושים לי את זה, מה אין מספיק עבודות בארץ אי אפשר לבדוק, וגם אמא עובדת, היא יכולה לפרנס אותנו..."
אבא: "תום, אני יודע שהמצב רגיש, ולאמא אין מספיק כסף לפרנס את כולנו, ואין פיתרון אחר, אז הפיתרון היחידי הוא לעבור לחו"ל..."
אני: "אני לא מאמין, אני פשוט לא מאמין..."
אבא: "תום, אני מציע לך להירגע לך תשטוף פנים תנוח קצת ואז שתהיה רגוע תחזור אלינו..."
אני: "טוב, אבל יש לי רק עוד שאלה אחת, מתי אנחנו טסים לשם?"
אבא: "אנחנו טסים לשם עוד יומיים, כבר ארזנו את כל החדר שלך..."
אני: "מה???, ורק עכשיו החלטתם לספר לי?"
אמא שלי דיברה, למרות שעד עכשיו היא אפילו לא פצתה את פיה...
אמא: "תומי, אנחנו פשוט לא רצינו שתלחץ ושתהיה כל השבועיים האלה בדיכאון..."
אני: "מה???, ידעתם על זה לפני שבועיים אני פשוט לא מאמין עליכם.."
עליתי לחדר שליי... בתקווה לחשוב...
בדרך שמעתי את אבא שלי אומר לאמא שלי, "עזבי אותו הוא יתגבר.."
ואת אמא שלי עונה, "אני מאוד מקווה.."
עליתי לחדר שלי וראיתי את כל החפצים שלי ארוזים, חשבתי על זה איך אני יספר לשירז על זה, אני לא רוצה להכביד עליה, ועוד בכלל שאמא שלה בבית החולים...
עוד לפני שהספקתי לחשוב על איך היא תגיב היא התקשרה, לא רציתי לענות לה בטון עצוב אז עניתי לה בטון מעודד..
אני: "היי שירזי, מ'קורה??, איך אמא שלך??"
שירז: "אתה לא תאמין, עוד מעט משחררים אותה.."
אני: "מה??"
שירז: "כןן, זו הייתה התעלפות רגילה, ממש כך.."
אני: "וואי שירזי אני כ"כ שמח בשבילך.."
שירז: "כןן, וואי אני לא מאמינה, עכשיו נוכל לספר לה שאנחנו זוג.."
אני: "אממ... שירזיי, תקשיבי אנחנו צריכים לדבר על משהו רציני את יכולה אחרי שאמא שלך תבריא וישחררו אותה לבוא אלי??"
שירז: "כן ברור, אתה ממש מלחיץ אותי קרה למישו מהמשפחה שלך משו??"
אני: "לא, בכלל לא... פשוט תבואי טוב מאמי??"
שירז: "טוב מאמי שלי, אתה פשוט טיפה מדאיג אותי, אז תספר לי את הכול בבית שלך כי רוצים לשחרר את אמא שלי עוד כמה דקות, סבבה??"
אני: "כן ברור, מתי שאת באה תתקשרי, יאלה ביי יפשלי.."
שירז: "ביי נסיך שלי..."
ניתקנו את השיחה והייתי כ"כ עצוב... איך אני יחיה בלעדיה??, עד שסופסוף אנחנו יחד....
התחלתי לבכות, כן אני יודע שאני גבר וגברים לא בוכים אבל פשוט לא יכולתי להחזיק את עצמי...
אחרי שעה של בכי ויאוש, שירז התקשרה אליי ואמרה לי שהיא עכשיו יוצאת מהבית שלה...
הזמן כל דקה בלעדיה הייתה כמו שעה... פשוט כך..
היא הגיעה וישבנו בחדר שלי...
שירז: "וואי תום בכית, העיניים שלך ממש אדומות.."
אני: "לא, ממש לא... טוב שירזי תשבי אני צריך להגיד לך משהו..."
שירז: "אני כבר יושבת..חחח... תום מה יש לך נהיית לבן וחיוור.."
אני: "שירזי אהבה שלי, אני עוזב.."
שירז: "מה?? לא הבנתי..."
אני: "אבא שלי קיבל עבודה בחו"ל, ואנחנו עוזבים לחו"ל ל4 או ל6 שנים..."
שירז: "וואי אני לא מאמינה... תומיי... מה אני אעשה בלעדיך עד שנהיינו ביחד.."
היא התחילה לבכות, וגם א ני ושנינו בכינו ביחד...
היומיים שלפני הטיסה היו הכי קשים בעיני וגם נראה לי שבעיניה..
בילינו צחקנו, ולא נפרדנו לרגע אבל בתוך תוכנו הייתה הרגשה של עצבות כזאת.. אני אפילו לא יודע להסביר..
היום של הטיסה (מנקודת מבטה של שירז:
מתי שתום סיפר לי שעוזבים הייתי עצובה מאוד ובכיתי אבל פשוט רציתי להנות ולנצל את הזמן איתו, לכן נהנו לנו וכייפנו בכל מיני מקומות למרות ששתינו בתוכנו ידענו שיום למחרת זה הים של הטיסה...
ביום של הטיסה באו גם עידן ולירון, למרות שביומיים האלו הם נפרדו, והחליטו שהקשר ביניהם הוא לא מספיק חזק..
חיבקנו אותו ואני קניתי לו דובי ענק שרשום עליו, 'תום אני אוהבת אותך כ"כ , משירז'...
כ"כ התרגשנו והתעצבנו...
ואז הוא נכנס לשדה התעופה.... ונפרדנו בנשיקת פרידה...
ראינו ת'מטוס טס... וכולנו הרגשנו כ"כ עצבות...
לירון אמרה שהיא צריכה ללכת לבית כי אמא שלה צריכה את עזרתה, היא קצת עודדה אותי ואז היא הלכה...
אני ועידן נשארנו לבד...
פתאום הוא הפנה אליי ת'מבט ואני הפנתי את שלי... אני ראיתי בעיניים שלו רגש ואהבה...
ואז....התנשקנו....
-הסוף-
_________________________________________________________________
כן כן, זה הסוף...
קצת פחות צפוי, ויותר מותח... אפילו אני לא ציפעיתי לזה רק ברגע האחרון עשיתי את הסוף הזה....
אני מקווה שאתם לא מאוכזבים מהסוףף..
אוהבת את כולכםםםםםםם 3333333>
מחר אני מקווה סיפור חדש...
-ירדנוש = ]-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: