"והדמעות שאני בוכה לא מכאב לא משמחה ולא מעצב"

קודם כול אני מצטערת על חוסר העיקדונים רבתי המון עם ההורים שלי והם קירקעו אותי,

כן, כן....

הייתי בלי מחשב שלושה שבעות בערך..

אבל, עיזבו.

אני יודעת שמאז שהבלוג הזה קיים לא כתבתי פוסט אופטימי אחד

הגיע הזמן לא?

*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*

בסוף אני כן אהיה בבצפר שרציתי!

אני כ''כ מאושרת

קיבלו אותי לשם בתחילת השנה,

אבל הייתי צריכה לשכנע את אימא שלי המון זמן שתתן לי ללמוד שם

אבא ישר הסכים,

זה היה כ''כ צפויי

הרי הדבר היחד שהוא צריך זה שקט ממני

הרי אני כל הזמן מפריעה לו

בתכלס

רק בגללו רציתי ללכת לשם

עכשיו אני אספר לכם על הבצפר:

קוראים לו יוהנה ז'בוטינסקי

ורציתי ללכת לשם כדי להיתרחק מהסביבה המחורבת שאני חייה בה

להתרחק מהכיתה (לשעבר)

להתרחק מאבא

להתרחק מאימא

שם יהיה לי טוב

אני אשן שם

כי הבצפר הזה הוא גם פנימיה

ואני חוזרת הבייתה פעם בשבועיים בערך

ואני חושב שאני אלך לישון אצל השכנה או משו.

אני יודעת שזה רחוק

ואני יודעת שאני לא ארא אף אחד מהמשפחה המון זמן

אבל,

לא באמת אכפת לי

באמת שלא

אבל אל תדאגו,

אני אעדקן

ואולי,

גם יהיה לי פרו

אני מתחילה את הלימודים עוד מעט

ב-25

כן כן...

הבצפר הזה מתחיל בערך שבוע לפני כל השאר

טוב,

אני באמת כבר עייפה

3>

לא מוזרה מיוחדת

924