פתח תקווה

כסגרתי את האוורוה, רציתי לכתוב

כשהפכתי אדום  , רציתי לכתוב

כשעצמות גופי עשו Rearrange, רציתי לכתוב

כשנשארתי אבוד, גם , מאוד רציתי לכתוב

אבל בכל אחד מהמקרים לא כתבתי, לא יכול להצביע על הסיבה, אבל עכשיו.עכשיו אני אכתוב.

"אבא, אתה רוצה לבוא למשחק האחרון באורווה?"

"יאללה , יש כרטיס בחינם?"

"חפיף, 10 שקלים, עליי"

בנסיעה לאיצטדיון שמעתי שגם את המגרש הקדום באברבנאל אבא שלי סגר, ושהוא לא יפספס את ההזדמנות לסגור את האורווה.

היה חם אחר הצהריים, הצטופפנו ביציע בין אלפי האוהדים(4 אלפים ליתר דיוק) ומחאנו כפיים למוטי קקון כשקיבל גביע, לקחנו חלק בהעברת הדגל הענק מעל ראשינו.

אחרי זה היה התחיל המשחק האחרון של הפועל פ"ת באיצטדיון האוורה, החל מאמצע שנה הבאה נשחק במגרש החדש (שכולי תקווה שיקרא ע"ש גדול שחקני הפועל בכל הזמנים נחום סטלמך ז"ל ) . המשחק האחרון זימן צירוף מקרים מעניין, גם משחק אחרון וגם משחק הישרדות בליגה , כנראה שהצירוף הזה היה גדול על שחקני הפועל. המשחק היה אחד מהגרועים העונה (והיו הרבה כאלה) ונגמר ב0-0 מה שהספיק להפועל להשאר בליגה. שריקת הסיום נתנה את האות ואלפי האוהדים חגגו הישארות, חלקם אף הגדיל והתחיל לפרק כסאות וקטף פיסות דשא , למזכרת!

היה גם חם בערב, בנסיעה הביתה אבא אמר לי שהוא מתכוון לבוא איתי למשחק הפתיחה באיצטדיון החדש. אני, אבא, וגבזו סיכמנו ששנה הבאה לא יהיה יותר גרוע , ואולי מצד שני, כן יהיה...

"זה גמור, בני יהודה יפתוח רגליים מול חיפה , חותם על זה"

"זה כדורגל , הכל יכול להיות"

"חשוב שהפועל ת"א תקח, גם בגלל שזו הקבוצה שאני אוהד אחרי הפועל פ"ת וגם בגלל שאני שונא את חיפה"

"אבא, חשוב מאוד שהפועל תקח"

שמונה בערב בדיוק התיישבנו עייפים ומותשים מהעלאק דרמה באיצטדיון האורווה, מעודדים בלבינו את האדומים.

זה נראה מבטיח עם שער מהיר של האליל החדש שלי גילי וורמוט,אחרי זה המצב התדרדר מרגע לרגע, עומרי קנדה (אקס הפועל פ"ת) מקבל אדום

מיותר, ובית"ר משווים בזמן שבני יהודה עולים ליתרון בבלומפילד. הדאבל האדום מתרחק מהאדומים, חיפה לא תוותר , וגם ככה במצב הזה היא אלופה.

מחצית שנייה נפתחת והמצב משתפר, אדום לבית"ר ועכשיו זה 10 נגד 10 אלא שבבלומפילד חיפה משווה. המתח מתחיל לעלות בקצב רצחני, דק' 80 הפועל ת"א שוכבת על השער של בית"ר ומחמיצה, מנגד בני יהודה מחזיקים בצורה הירואית בתיקו. דקה 90 , הכל נראה אבוד, שוב הפועל ת"א ייצאו לוזרים , שוב האלופה תהיה ירוקה. דק' 92 שערררררררר, ערן זהבי, אני צורח משמחה, שמחה לאיד, או וואטוובר תקראו לזה, איזה כיף ,איזה אושר ,הפועל ת"א למרות כל השנאה אלייה בארץ (שלא ברורה לי עדיין) לוקחת דאבל! כנגד כל הסיכויים.

אומרים שיש על האליפות הזאת כוכבית בגלל שיטת הקיזוז , אני טוען אחרת שהכוכבית היא בגלל המשחק המסריח של מכבי ת"א שפתחו רגליים מול מכבי חיפה ונתנו להם  את המשחק, אחרי המשחק הזה מחקתי ממני כל זכר אחרון של סימפטיה למכביזם, לא בכדורגל ולא בכדורסל, המעבר לאדום הושלם! (אך עדיין כחול בראש).

אליפות*

* וגם גביע

"אני רק מקווה שהם יעשו את One"

"יעשו יעשו"

"בטוח?"

"בטח"

בכמה קנית כרטיס שאלה אותי ילדה בת 18 אולי פחות, 490 . פחחח קניתי ב350 והעבירו אותנו לפה חייכה אליי. האמת ... הייתי עושה אותה.  הופעת החימום החלה והתחלנו לפלס את דרכינו בינות הרוקרים והמטאליסטים, כולם עם שחור, ששי עם לבן, שאם נעלם הוא אמר לי, אני אדע למצוא אותו.

חרא הופעת חימום קיבלנו , סתם ניסורים של גיטרות בלי היגיון. אנחנו ממש במרכזה של טבעת הכסף או הברונז, מתחילים להרגיש את הדוחק, את חוסר האויר, את הסרחון של זיעה , שלא לדבר על זה שלא רואים שיט. רבע ל9  מטאליקה עולה, ידעתי שאני לא אכיר הרבה שירים,אבל מה שטוב בהופעות כאלה שגם שירים שאני לא מכיר נשמעים

מגניב. אחרי 2 שירים תקלה ראשונה, הסאונד קורס, במסכי הענק רואים את הטפילד שר בטירוף למיקרופון אילם. לא שומעים כלום, אחרי זה הסאונד חוזר רק בשביל לקרוס שוב בשיר הבא, הקהל מגיב בבוז גדול. בתקלה השלישית הלהקה מבינה שיש בלאגן בסאונד, ההופעה נעצרת לכמה שניות, מתקנים את הבעיות( המיקסר אשם, והוא יעשה עוד בעייה אחת אחורנה לפני שיחזור לעבוד בצורה תקינה). בשלב הזה החלו להווצר מעגלי פוגו בכל מקום, כמו טורנדו הם צצים ללא אזהרה. אחרי שמאסנו במעגלי הפוגו המטופשים שאוכלסו ברובם ע"י בני טיפשעשרה מחוצ'קנים עם שיער ארוך החלטנו לנוס קצת אחורה ,במנוסה אחורנית נשאבתי בעל כורחי למעגל שכזה ונאלצתי להגן על  גופי מפני חבלות חיצוניות .החלק הראשון של ההופעה נגמר והשני התחיל , למה חלק שני, כי בחלק השני הכרתי את כל השירים בעל פה, כשהיגע sab but true, התחלתי לרחף מעונג, בone הרגשתי שאור לבן מלטף אותי ובenter sandman חשתי את האורגזמה הגדולה (רוחנית! כן!) . את ההדרן סיימו מטאליקה עם seek and destroy, מה שהפך למנגינה ולזמזום בכל אותו שבוע .

"סוף סוף נגמר הא"

"רק שיתנו תשובות להכל"

"איך יתנו? זה הקטע של הסדרה , להציב חידות ולא לענות עליהם"

ב2005 יובל אמר לי שהוא רואה סדרה חדשה, lost, "כשתסיים לראות את העונה הראשונה תעביר לי את הדיסק"

אחרי זה העולם כבר לא היה אותו דבר, טוב נו, אחרי 3 עונות העולם חזר למסלולו. אבודים היא קליף האנגר ארוך ומסובך מידי.

הרבה שאלות, קצת תשובות, הרבה חוסר היגיון, קצת סדר... קשה כבר היה לעקוב, משהו שם התפקשש לדעתי, היה פוטצניאל עצום אבל

במקום שהכותבים יובילו את הסדרה הסדרה הובילה אותם, ולכן ההתחלה היתה מבטיחה ואחרי זה הקסם התופגג.

את העונות האחרונות ראיתי רק מכוח האנרציה, לא סבלתי את השטויות שם, אבל יצא כבר פרק חדש, מה אני לא אראה?

פרק הסיום כן הפתיע, ולטובה לשם שינוי. פינות נסגרו , חידות נפתרו (חלקם) . האסימון ירד.

אומנם היה סוף קיצ'י בטירוף אבל גם היה מרגש, כלחצתי סטופ על השלט פתאום זה היכה בי. אין יותר אבודים, אין יותר previously on lost