היה לי יום נפלא.באמת.הרגשה כזאת של אושר לא הייתה לי המון זמן!
אבל פתאום-באנג.הכול מתהפך.
הכול?בגלל בחור.
שבתאחלס,רק בגללי הוא לא שלי יותר.
פשוט רבנו שהיינו ביחד כל כך הרבה,שפשוט חשבתי שיהיה הכי טוב להיות כנה עם עצמך,
ולסיים את זה במקום להשאיר מקום של צביעות.
זאת האמת,אני לא בן אדם צבוע,מה שהכי נכון לפי השיקולים שלי,אני אעשה.
ואולי השיקול היה מוטעה?אנשים טועים לא?
דיברתי איתו לא הרבה אחרי שנפרדנו,ונפגעתי ממנו,כי עדיין אהבתי אותו.
אם זה אמיתי?האהבה לא תיגמר כל כך מהר!בחיים.ואני לא סתם אומרת למישו "אני אוהבת אותך"
כי מבחינתי?זה אחד הדברים הכי נפלאים שאפשר לומר למישו,והמשפט הזה סתם איבד מערכו..
כל אחד אומר לחברים משפחה בסוג מסויים של הרגל,או אילוץ "אני אוהב אותך".
ורוב הפעמים זה לא באמת אהבה..
אבל שאני אומרת את זה?אני מתכוונת.
ועכשיו,ורק פה אני כותבת את זה,יצאתי לא כנה.אמרתי את המשפט החזק הזה,אבל הוא לא בא
מכל הלב.אהבתי אותו,אבל אפשר לומר יותר שלמדתי לאהוב אותו עם הזמן.להכיר אותו.
ואחרי שנפרדנו?זה נשאר.האהבה הקטנה הזאת..ואפילו היא התחזקה,הוא ראה את הטעויות שלו
ואני את שלי,ואני הכי מעריכה אותו בעולם על זה,כי להודות בטעויות שלך ועוד ללמוד מהם?-זה דבר קשה.
והוא המשיך מהר הלאה,יומיים אחרי כבר התחרמן עם 2 בנות.אז שאלתי את עצמי"באמת הוא התכוון לזה
שהוא אוהב אותי?שהוא אמר לי שאני האהבה הראשונה שלו?".ולא הייתה לי תשובה.רק בגלל זה זה פגע
כי לשמוע את זה מבן אדם,ועוד "אהבה ראשונה",זה משהו באמת גדול-וממש לא נעלם ברגע.
אז חשבתי שאולי הכול היה שקר.
ועכשיו,פשוט..אני מבולבלת ועצובה..וכול המצברוח הנפלא הזה שהיה לי בתחילת היום...-נעלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
