My eyes shit out lies,I only kill to know I'm alive |
| 7/2010
הפרפקציוניזם שלי משתלט עליי,לא יכולה לצאת מהבית בלי לבהות בעצמי שעתיים מכל הזוויות והכיוונים
לשפוט כל חלק ולהתמקד בו כאילו הוא מרכז העולם,להתלבט במה אני נראית הכי פחות גרוע לטעמי,למרות שבמציאות זה לא נראה רע בכלל. בנוסף אני מקרינה רגשי נחיתות לכל מי שחשוב לי מסביבי והם מתרחקים,חושבים שאני לא מעוניינת. את העצבים שלי מהנושא הזה אני מוציאה על הבן אדם הכי חשוב בחיים שלי,וכל פעם אני מתחרטת על זה. וזה מזכיר לי מה שכבר עשיתי בעבר. ושוב דפקתי יחסים עם אנשים והפעם לא כי אני איטית מדי,אלא כי אני כנראה מהירה מדי,רק כי באלי להשתחרר כבר ולחיות, ולא לשפוט את עצמי כל כך.אבל הנה,זה רק הוביל לעוד שפיטה עצמית מחמירה,וחרטה ללא סיבה. בנוסף אני מעוררת בעצמי בחילה עם הקשר החולני שעלול להתפתח לכיוון רע עם תחליף הורה,ואני לא מוכנה להפרד מהמערכת הפסיכית הזו,כי אני כנראה נהנת לשקוע בחולניות. אה,ואם היה לי איפה לחתוך,כנראה שהייתי עושה את זה.אבל אין לי כוח להסתיר בקיץ.
| |
זה מעציב אותי מדי פעם,שלא הספקת לראות את השנים היותר יפות שלי
אבל אני בטוחה שאתה רואה את זה עכשיו
ורק רציתי להגיד לך תודה כי אופן החינוך שלך בין היתר גרם לי להיות איך שאני עכשיו
ואני מרוצה ממי שאני,סוף סוף
תמיד יש מקום לשיפור,אבל בכל זאת.
רק רציתי לספר לך,למרות שאתה בטח כבר יודע הכל.
ואני בטוחה שאתה גאה
ואני שמחה.
אתה בטוח יודע את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
