לאחרונה אני מכניסה יותר מדי קטעים לטיוטות חמש דקות אחרי שאני מתחילה לכתוב אותם.

    האם איבדתי את הטעם לכתוב בבלוג?

                אולי צריך לעצב מחדש את הבלוג, אולי זה ייתן לי מוטיבציה לעדכן

לפני שבוע בדיוק עברתי ליד רחוב בר אילן, בית מספר 39.

אבא שלי נסע איתי ברעננה ועבר שם במקרה, הוא שכח.

אני לא.

מיד התחילו להציף אותי כל מני זכרונות ודברים קשים וחזקים הכו בפרצופי בבת אחת.

היה לי מאוד קשה לעבור ליד הבית הזה, שכבר הינו ככל בית ברחוב הזה.

והיה לי בלילה סיוט.

אני מתרוצצת בחשכה וקול קורא אלי קריאות בשפה בלתי מוכרת.

אני מתחמקת ומנסה להבין מהיכן מגיעות הקריאות ומגיעה לבית מס' 39 ברחוב בלתי ידוע.

הקול ממשיך לקרוא אלי ואני אוטמת את אזני.

"דיי! לא..זה לא יכול להיות שאני לא מבינה..מישהו חייב להסביר לי"

החיוך באפלה רומז לי שלא אבין כנראה דבר.

לפתע אני מוצאת את עצמי בתוך מבוך, צועקת את שמה.

איפה את?

זה קשה לקום מסיוט.

אוכלת אותי הרגשה של פחד ולחץ,וגם יש את הזיעה הקרה הזאת,

את השיניים החורקות ואת העיניים שנפערות ולאחר נעצמות.

אני קמה בפחד ובמהירות ממשכב,עוברת לישיבה ואז מגלה שזה היה סיוט.

בעוד אני מכוסה בשמיכה מביטה לשניה אל הירח שגורם לי להשתכנע כי איני חולמת עוד, לאחר מכן טומנת את פני בכפות ידי וערה לעוד כמה דקות.

מזמן לא היה לי כזה חלום שהשאיר לי טעם מר בפה.

אתם חושבים שיש משמעות לחלום? סיבה למה התת מודע שלי התעסק בנושא והעביר לי את המסרים האלו?

או שאולי כדאי להניח לזה ולהמשיך הלאה בלי לחשוב על הדברים האלו?