אחד בשביל כולם

לא מזמן זכיתי להכיר מישהי שבאמת נדירה באופייה וביופייה. באמת שבחיים לא הכרתי מישהי כזאת (עם כל הקיצ'יות/בנליות/פתטיות שבמשפט זה), יש בה פשוט הכל מהכל. היא טובת-לב ומנומסת ברמה הכי גבוהה שיש, נדיבה, מצחיקה (כן את כן חח), יודעת לתמוך ולהבין ובכללי הנוכחות שלה גורמת לי להרגיש פשוט מעולה. בכל אופן, נקלעתי לדילמה בגלל העובדה שהיא בצוות שלי. מצד אחד, הנוכחות שלה גורמת לי להרגיש ממש ממש טוב ואני רוצה להיות איתה כמה שיותר. אבל מצד שני, היא בצוות שלי, אני רואה אותה 80% מהיום ואם ניקלע לריב אז ייווצר מצב בלתי אפשרי לשנינו. אני מרגיש שהיא הרבה יותר מסתם ידידה, לכן הייתי רוצה שהקשר יהיה מעבר לידידות, אך אני מרגיש שלמרות הרגשות הרבים שיש לי כלפיה, אינני יודע אם אני מוכן לקחת את הסיכון הזה.  הסיטואציה הזאת שלא אהיה איתה בקשר היא חלום בלהות בשבילי. אוףף לפעמים החיים כ"כ מבאסים. אני רק חושב על כמה שהיא יפה, על החיוך הנצחי שלה, על השיער המבריק שלה (וכן אני אוהב אותו גם כשהוא אסוף), על האיפור שלפעמים נמרח וגורם לה להיראות המאמי האולטימטיבית (בלי ציניות אם לא היית בטוחה לשנייה) והעיניים הבוהקות שבלתי אפשרי לשכוח. קבוקי שלי כמה שהייתי רוצה לחבק אותך עכשיו!! פשוט מגיע לך כל האושר שבעולם, זאת השורה התחתונה. קשה לי לתאר אדם כמותך, גם אם אגיד שאת מדהימה/מקסימה/משגעת וכו' אז לא אהיה נאמן למקור שהוא הרבה יותר מזה. יש לי רק בקשה אחת קטנה- תישארי כמו שאת! בכל מקרה, את כבר יצאת לחמשוש שלך, אני כרגע בעיצומה של המשמרת לילה, פשוט עולם אכזר, חח סתם. אם עדיין יהיה לך כוח אלי אחרי שחפרתי לך פה אז תתקשרי אלי,

מתגעגע אליך וחושב עליך (כן גם עכשיו),

מצמני