איך התגעגעתי לכתוב כאן. אני מודה, יכולתי לעשות את זה כבר לפני שבועיים אבל מאיזושהי סיבה, לא עשיתי את זה.
כל כך הרבה דברים קרו, אבל משום מה, הם לא נראים כחשובים במיוחד, או מעניינים במיוחד.
אלוהים. אין לי מה לכתוב. מזה פחדתי. שאני ארצה לכתוב פה שוב, אבל לא אדע מה.
בכל מקרה, לא השתנו הרבה דברים מאז שעזבתי כי האינטרנט התקלקל והמחשב שלי גם.
אני עדיין אותה אחת. הייתי מתחילה להגיד את עצמי אבל למה? כל אחד חושב אחרת.
רק עובדות אני יכולה להגיד. אבל אותם אתם יודעים לא?
הפסקתי לעצב בפוטושופ.
התקנתי היום אחד אבל רק בשביל לעשות התאמת צבעים טובה.
אבל כמו שחשבתי שאני לא אכתוב כאן יותר [וכמו שזה נראה חזרתי] ככה אני גם אחזור לפוטושופ.
דרך אגב, שיניתי את הכינוי שלי. Lucky me. לא הכי נכון שבעולם אבל דיי נכון. לפחות לדעתי.
"אומרים שהוד-מעלתו
אהב עופות מחמד
וגם פרש חסותו
על פרגיות בלבד!!!"
[האמן ומרגריטה/מיכאיל בולגקוב].
משום מה אהבתי את זה [כנראה כי זה מצחיק]. בכל מקרה, הספר מומלץ.
משום מה כשהתחלתי לקרוא את הספר, כמה אנשים אמרו לי שהם לא הצליחו לקרוא את הספר.
בגלל שאחת מאותם אנשים הייתה סבתא שלי אבא שלי לא יכל לשתוק והיה חייב לומר שהוא סיים את הספר
ושלדעתו כל מי שלא מצליח להבין את הספר הוא חסר חוש הומור.
אלוהים, זה היה קצר.
כעת, אני הולכת לסייף. להירגע קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lucky me