כמעט יום שלם עבר בלי שדיברתי איתך עכשיו,

וגם אותו אני בקושי שורדת.

הבטן שלי לוחצת פנימה, כאילו היא מנסה להתחבא מאחורי הגב.

כל נשימה, כל רגע, הכל עובר לאט יותר, וקשה יותר ככה.

הדמעות נלחמות בעיניים בכדי לברוח החוצה. אבל אני לא רוצה לבכות, נמאס לי לבכות.

הגעגוע הורג, והקנאה אוכלת מבפנים, וזה לא עוזר ששניהם מגיעים ביחד.

איך הצלחתי להתמכר אליך כ"כ?

הריבים ניהיו כואבים מדי, ורבים מדי.

כמה פעמים בשבוע אפשר לסיים תיום בוכה,

ולנסות לכסות את סימני העייפות והחולשה עם האיפור כל פעם מחדש.

כל יום למרוח חיוך מזוייף חדש על הפנים,

כי אני לא רוצה שידעו שיש בנאדם שהצליח לשבור אותי,

כי אני לא רוצה שיראו שמישהו מצא לי תנקודות חולשה, ונהנה להכות בהן.

אף אחד לא צריך לדעת את זה.

מספיק שאני יודעת, זה כבר יותר מדי.

לשמוע קולות טובים בטלפון, לראות אנשים שגורמים לחיוך אמיתי לצוץ,

במיוחד איתו, הוא גורם לי ליהיות מאושרת.

קיוויתי, או אולי אפילו ציפיתי שאת תביני את זה, ותעריכי אותו על זה.

אבל לא, את ביקשת שאני אעזוב אותו.

ואת יודעת מה? את צודקת. לא מבקשים סתם ככה לעזוב מישהו, כי לא מתאים - לך - .

אבל עדיין, אני לא רוצה שתלכי.

ואל תתחילי שוב עם האשמות נגדי. גם את קמת והלכת, וחזרת, והלכת שוב.

וגם את ידעת שככה יותר טוב, לשתינו.

ואם את אומרת שלך לא יותר טוב ככה, אז יותר טוב בשבילי.

שתינו סבלנו מספיק מהעניין הזה.

זוכרת שאמרנו שננסה להישאר אותו דבר?

את שמה לב שאת היא זו שמחמירה את המצב?

את צודקת, שברתי את המילה שלי,

אבל גם את שברת את שלך.

ובסופו של יום, אחרי עוד פריקת עצבים לא רצוייה.

אני רוצה אותך כאן לידי.

כבר עבר יותר משבוע מאז שחזרתי מאירופה.

עדיין מצחיק/ מוזר/ מעצבן לחשוב על זה שהייתי באליפות אירופה.

מצחיק, כי אני מרגישה שרק לפני חודש סיפרתי בפעם הראשונה לאנשים שאני רק מתכננת לטוס לאליפות. 

מוזר, כי אני באמת הגעתי לאליפות אירופה.

מעצבן, כי הייתי שם עם סוס מושאל, ולא עם בלוזה המדהימה שלי.

ודווקא לקראת הסוף, ממש התחלתי לחבב תסוס הזה.

Leo Zipps Gold

השם לא יוצא לי מהראש.

סוס שחור, קטן, ולא מאוד יפה,

הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה לזוז ליד הגדר, וגם לא ברמה גבוהה.

במשך שבוע קרעתי תתחת עליו.

ועוד לחשוב שמתוכם 3 ימים הוא צלע (שלא באשמתי!!)

בתחרות עצמה הוא הרס לי 2 מקצים,

וגם ככה לא היה לו שם סיכוי ממשי.

אבל יש לו פוטנציאל, ואני בטוחה במאת האחוזים שבעתיד הוא יצליח!

הוא פשוט סוס עם אופי טוב.

אבל...

אין כמו בבית עם הסוסה הענקית שלי. תרתי משמע!! היא השמינה עוד!!

וככה נראה הספורט המשעשע שלנו.

שיהיה לכולכם לילה טוב

בלי שפעות חזירים למינהן.