יש לנו על דלת חדר השירות שיוצא מהאמבטיה, בליטה בחלקו העליון של הקיר, בגודל של מדף ממוצע, שבמקורה נועדה לשמש כבסיס להתקן הדלת בין חדר האמבטיה לחדר השירות.
מאחר והחדר הזה הוא החלק הכי טוב בבית לנדידה של עופות מקומיים, בהיותו פונה כלפי שדרת העצים של השכנים שלנו, עשתה לה יונה אחת בית חם בישראל על קיר הדלת.
את תהליך הקינון עברנו ביחד אני והיונה, תוך שאני יודעת שכל פעם שאני נכנסת לחדר יש זוג עיניים שמביטות בי בדאגה, לדור העתיד שלהן.
הייתה ביננו הסכמה מסויימת, מאחר ואני חובבת כל חי, ומאחר והנטייה הטבעית של היונה היא לדאות, שאני מתכופפת כשאני נכנסת, ובכך מזוכה על חמת הספק מחשדנותה של היונה.
עבר יום ועוד יום, והנה בהגיעי לפתח דלת חדר השירות, פגשתי בראשונה את הגוזל הבוקע של היונה, כשהוא משוך על רצפת החדר. ניכר היה שהגוזל עוד חי, וזהו - זהו הזמן למבצע הצלת גוזל ציפור עם כנפיים שבורות.
בינתיים במשפחה המפורקת שלי עברה השמועה על הגוזל הפצוע בתחומי הבית, ואבא שלי, האחראי לענייני כל-מה-שמעבר-לשגרה-הרגילה, ומתוך הבנה בוגרת שאין חצי דבר שיוכל לעשות עבור הגוזל, מיקם אותו בחזרה למעלה בקיר, ליד תחת הקינון של אמא שלו, והפעם הוסיף והניח כיסא, למקרה שהיסטוריה תחזור על עצמה.
יום ועוד יום, הכיסא בינתיים הוזז ממקומו, ובפניי ניצבו שני גוזלים משוכים על הרצפה, והפעם עם כוונה מלאה. לא נשאר מה להחזיר למעלה, ובן זוגי גירד אותם עם קצת נייר טואלט והלך לקבור אותם בגינה.
יום אחרי זה עוד ראיתי את היונה על חלון חדר השירות, מביטה במבט אלכסוני לאיזור שבו פעם היו הגוזלים שלה. זו הייתה הפעם היחידה שיכלנו להחליף מבטים יודעי דבר, רציתי לומר לה 'אמרתי לך', וההבנה שמדובר ביונה מאוד תיסכלה אותי.
בפעם הבאה אספר על הארון מטבח העמוס בעשים שלנו.
בכלל, הקיץ הביא רק מכות של פריחה וטבע, ואני מרגישה שמושג הברירה הטבעית הוא משהו שמונח בפתח דלתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
