מיומנו של אנטיפת

מאז שכתבתי את הפוסט "איתי".

ולי מרגיש, כרגע, כמו נבואה שהגשימה את עצמה.

אולי בקרוב מאוד אני אתחיל ללמוד להכיר אותו.

כן. אני חייב...

הוא הרי...

הולך להיות הבוס שלי. נהדר. או שלא?

איך שני אנשים מתחרים על דבר מסוים, ואיכשהו אני תמיד מפסיד לאחר.

תמיד תהיתי, ואמשיך לתהות עוד הרבה זמן.

האם מכינים אותי לקראת משהו גדול יותר?

אני רוצה תשובות. לא מחשבות.

ואיתי.

אנחנו עוד ניפגש.

קרה הבלתי יאמן מבחינתי. חושים של בן אדם זה משהו מיוחד לפעמים.

תנסו, תצליחו, ורק אז תאמינו.

Lynx