| 2/2009
על מוסר, עוולות, טובת החברה, המשפחה, הגבר, האישה והילד
הקדמה
כשאני נתקל בפוסט ארוך, אני לפעמים נרתע מלקרא אותו. אם זה בגלל חוסר זמן
ואם זה מחוסר עניין, לכן אני אמור לא להאריך בכתיבה, אם אני רוצה שיקראו
את אשר אני כותב. הנה כבר בזבזתי כמה מילים ואת זמנו/ה של הקורא/ת... ובכל
זאת הפוסט הזה, אני חושב, הוא פוסט חשוב, הוא ידון בכמה מצבים (מתוך רבים)
בהם יש, על פניו לפחות, איזה חוסר חפיפה בין המוסר, כפי שאני מניח שרבים
רואים ומגדירים אותו, ובין מה שנוהג בחברה שלנו. הפוסט הזה נכתב מנקודת
מבט של "חצי הכוס הריקה"... ובכל זאת חשוב, לפעמים, לראות גם את מה שלא
תקין.
מהו המוסר?
מוסר עשוי/עלול להיות, במידת מה, דבר משתנה בין חברה לחברה ובין תקופות שונות. אני יהודי (חילוני מאמין, כמו שאני מגדיר את עצמי) ולכן אתייחס ראשית לתורה ובעיקר לעשרת הדיברות. עשרת הדיברות
הן הבסיס המוסרי גם לדתות אחרות וגם למערכות חוקים רבות. הדיבר "לא תרצח"
למשל מקובל על רוב האנשים והתרבויות האנושיות, כך גם "לא תגנוב". אפילו
"שמור את יום השבת לקודשו... לא תעשה כל מלאכה..." מקובל גם בחברה
הישראלית (מיד ארחיב) וגם, אם כי לא באותו שם ויום, אצל הנוצרים והמוסלמים
(יום ראשון ושישי, בהתאמה). לכאורה בחברה הישראלית, הציבור החילוני לא
מקפיד על שמירת השבת כפי שהציבור הדתי (לפי ההלכה) מגדיר אותה, אבל תסכימו
איתי שרוב היהודים בארץ לא עובדים בשבת, למרות שאולי הם נוסעים ברכב
והולכים לטייל וכד', כלומר במידת מה, הם מקיימים גם את הדיבר הזה. נוכל
לעבור כך על שאר הדיברות ונראה שבסך-הכל, רוב היהודים מקבלים אותם במידה
רבה. אם כן, בואו נשתמש לצורך הדיון הזה ראשית בעשרת הדיברות כבסיס מוסרי
מקובל (ואין זה אומר שאין מוסר מעבר לעשרת הדיברות, רובנו ודאי מסכימים
שלמשל אונס הוא מעשה אסור ובלתי מוסרי למרות שאין דיבר מפורש כזה בעשרת
הדיברות). נוסיף בדיון הזה כללי מוסר לפי הצורך בדוגמאות. חשיבותו של
המוסר היא עצומה. אני נוהג להמשיל אותו ליסודות של בניין, כל המבנה החברתי
נשען על סדר שהמוסר הוא חלק מכריע בו.
לא תנאף
מהם נישואים?
רובנו ודאי יודעים את התשובה, אבל אפשר לקרא את הערך המקושר בויקיפדיה
להסבר נרחב. באופן כללי מדובר בחוזה בין בני זוג. אינני נשוי, אני רווק,
אבל לעניות דעתי, זהו אחד החוזים החשובים ביותר שאדם חותם עליו במהלך
חייו. איסור הניאוף
בצורתו המצומצמת קובע שאסור לגבר לקיים יחסי מין עם אישה נשואה. בצורה מעט
מורחבת, גם לגבר נשוי אסור לקיים יחסי מין עם אישה שהוא לא נשוי לה
אפילו היא רווקה. אתייחס תחילה לצורה המצומצמת. אני מאמין שלצווי התורה יש
הגיון חזק. אפשר למשל לפרש את הצווי שלא לעבוד בשבת מסיבות דתיות ואפשר
להסבירו כיום מנוחה, כלומר כערך סוציאלי ממדרגה ראשונה. גם ל-"לא תנאף" יש
הגיון די ברור. אמנם בימינו יש אמצעי מניעה, ואמנם לא כל קיום יחסי מין
מוביל לעיבורה של האישה, אבל קיים סיכוי שמקיום יחסים כאלה יוולד ילד. ילד
שאישה יולדת הוא תמיד שלה, כלומר מחצית הגנים של הולד הם שלה, לעומת זאת
במקרה של לידת ילד כתוצאה ממעשה ניאוף, הגבר הנבגד יכול לא לדעת על כך
ומבחינה גנטית, בניגוד לאישה, הוא "הפסיד" במשחק הגנטי (לכן אגב האסימטריה
בחומרת מעשה הניאוף, הגבר הנבגד מפסיד לכאורה יותר מהאישה הנבגדת). הגיוני
גם שהאישה לא תמהר לספר לו על כך וכך עלול הבעל הנבגד לגדל ולפרנס ילד שלא
שלו, לפחות עד לבגרותו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. מנגד הגבר הנואף הוליד,
מבחינה גנטית-ביולוגית, ילד משלו והוא פטור, לכאורה, מכל מאמץ בגידולו
ופרנסתו. אפשר לדבר, במקרה שהדבר נעשה ללא ידיעת הבעל, על מעין מעשה הונאה
או "גניבה" ובכל זאת נראה שבחברה שלנו מתייחסים בחומרה רבה לאין שיעור
להונאה/גניבה שקשורה בממון, מאשר להונאה שכזאת הקשורה לדיני נפשות, למרות
שיש כאן חוזה (נישואין) שמופר. מסתבר שזו לא סוגיה תיאורטית בלבד, לפי
חיפוש קצר שעשיתי באינטרנט, לפי בדיקות שונות, יוצא שכנראה בין 5 ל-20
אחוז מהילדים במדינות מערביות שנולדו במסגרת משפחה רגילה (אב+אם) אינם
הילדים הביולוגיים של אביהם החוקי (כנראה ללא ידיעת האבות הפורמליים), כלומר הם נולדו ממעשה ניאוף.
על אף שזה צווי מאד ברור בעשרת הדיברות, אין, למיטב ידיעתי, חוק בארץ
האוסר ניאוף. לכל היותר זה יכול לשמש עילה לגירושין(?). בעבר היו נהוגים
עונשים מאד חמורים כנגד מעשה הניאוף. העולם מאז השתנה, היום צורות הענישה
המקובלות בתרבות המערב כנגד עברות בכלל הן קלות יותר. אינני אומר שיש
לחזור לצורת הענישה שהיתה נהוגה בעבר, אבל מנגד, במצב הקיים, אין כל
סנקציה שהיא (אפילו לא קנס) כנגד הנואף/ת וזה לא מצב תקין בעיני. מעניין
לציין שכשהטורקים ניסו לחוקק חוק כנגד ניאוף, לא ראו זאת בעין יפה באיחוד האירופי שאליו טורקיה שואפת להשתייך, מעניין למה?..
טובת הילד או טובת הגבר?
כאמור, אחד הנזקים שיכול להיווצר כתוצאה ממעשה ניאוף הוא הולדת ילד שלא של אביו הרישמי והחוקי (מה שקרוי ממזר).
בימינו
ניתן לפחות מבחינה טכנולוגית לעשות בדיקות גנטיות ולהכריע די בקלות
בשאלת האבהות. אינני משפטן, אבל ממה ששמעתי, לא ניתן אצלנו, מבחינת החוק,
סתם כך, לבצע בדיקה כזו בימינו. הדבר דורש, כנראה, אישור של בית משפט. לפי
מה שחבר משפטן סיפר לי, בית המשפט לא ימהר לתת אישור שכזה. הסיבה היא, שוב
כנראה, מה שמכונה "טובת הילד". נניח שיתגלה שהילד הוא לא של
אביו הרישמי, כי אז אולי האב הזה יתכחש לילד, על כל המשמעויות של הדבר
מבחינת הילד. טובת הילד, לטעמי, בהחלט חשובה. השאלה האם טובת הילד גוברת
(מאד בעקיפין, אמנם) על הצווי "לא תנאף"? אם נניח מצב תיאורטי שבו כל ילד
שנולד עובר בדיקת גנטית כדי לקבוע אם אומנם אביו הרישמי הוא גם הביולוגי,
כי אז כל אב היה יכול לדעת בביטחון יחסי (אלא אם כן, מישהו מזייף את
תוצאות הבדיקות...) שילדיו הם אכן שלו. בעקיפין ייתכן שזה בשילוב עם חוק
כנגד ניאוף, ימנע או יקטין מאד את אחוז הניאוף, מבלי צורך, או פחות צורך
בענישה, הנה לכם דילמה או מעין "ניגוד עניינים". חשיבות איסור הניאוף, היא
שהניאוף פוגע במוסד המשפחה וכשמוסד המשפחה נפגע, מתחיל, לדעתי,
תהליך התפוררות חברתי, זה לא קורה בדור אחד, אלא כעבור כמה דורות. אינני
אומר שהנושא פשוט או שיש פתרון קל, אבל גם להתעלם מהבעיה, זה לא
נכון, לטעמי.
פולגמיה
אם נתייחס לתורה, הרי שבתורה לא מצאתי איסור לפוליגמיה (אם כי כפי שכתבתי כאן יש בספר דברים איסור
לריבוי נשים למי שאמור למלוך על ישראל), להיפך, ידוע למשל שאברהם לקח לו
את הגר לאישה בנוסף לשרה וכמובן מקרה שלמה המלך ואלף נשותיו. בכל זאת,
בימינו, בתרבות המערב, פוליגמיה אסורה. לא רק בימינו, ביהדות כבר מלפני
כאלף שנה ישנו חרם דרבנו גרשום.
הנזק של הפוליגמיה הוא נזק חברתי, למשל גידול באלימות, קראתי פעם דוגמא יפה
שממחישה זאת: תתארו לכם חברה בה, יש, פחות או יותר, מספר שווה של גברים
ונשים (מצב השיוויון הזה (פלוס-מינוס) הוא המצב הקיים ברוב החברות
האנושיות), עכשיו נניח שלכל גבר מותר לשאת "רק" שתי נשים. נניח גם שחצי
מהגברים מצליחים לשאת כל אחד שתי נשים. במצב הזה מחצית מהגברים נותרים ללא
בת-זוג וללא סיכוי (או סיכוי קטן הרבה יותר, כי, כידוע, יש גם גירושין,
הגירה וכד') למצא בת-זוג, בגלל שכל הנשים כבר תפוסות ועל אלה שעדיין לא
(הדור הבא כשיגיע לפירקו), תהיה תחרות גדולה מהרגיל. חוסר האיזון הזה עלול
להוביל לתיסכול אצל הגברים הפנויים וזה, במקרים מסויימים, עלול להיות
מופנה לאלימות ואכן אם תעשו חיפוש באינטרנט תמצאו מאמרים שמראים קשר בין
שתי התופעות. בנוסף, גם מעמד הנשים עלול להיפגע בחברה בה יש נישואים
שכאלה, חשיבותה ומעמדה של האישה בתא המשפחתי עומד כנראה ביחס הפוך למספר
הנשים בתא שכזה. לא לחינם יש מושג בעברית בשם צרה
(כנראה מלשון "אויב"), כינוי לאישה הנישאת בנוסף לאישה אחרת, ככתוב בשמואל
א' פרק א', פסוק ו': "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר
הַרְּעִמָהּ".
כאמור בחברה המערבית בכלל ובחברה שלנו בפרט, פוליגמיה אסורה ובכל זאת, לא מזמן שודר בערוץ 10 סרט על איש אחד כאן בישראל, לא כ"כ צעיר (כמעט בן 60, אם אינני טועה) שחי, בו-זמנית,
עם לא פחות מ-32 נשים(!) ויש לו כמעט מאה ילדים מהן. נכון, פורמלית הוא לא
נשוי להן, לכן הוא לא עובר על החוק, אבל בפועל זו מעין 'פוליגמיה', גם אם
לא במובנה המשפטי המדוייק, אלא במובנה הפרקטי הפשוט. באופן אישי, אינני
מקנא בגבר הזה, אני אסתפק באישה אחת מתאימה ואינני זקוק לכמה. אני בטוח גם
שהוא איש מוכשר מאד, כנראה ביחסי אנוש עם נשים, אחרת קשה להסביר את
התופעה. הבעיה היא לא באיש הספציפי הזה, הבעיה אולי בחוק שמאפשר דבר כזה.
למה בעצם זה מתאפשר? הסיבה היא לטעמי די פשוטה: מתירנות ומוסד הנישואין.
אם נניח שקשר מיני בין גבר לאישה היה מותר רק במסגרת נישואין, כי אז גבר
לא יכול לחיות עם אישה ובכלל זה להוליד איתה ילדים מבלי להיות נשוי לה
ומכיוון שיש איסור (או מיגבלה) על מספר הנשים שאדם רשאי לשאת (אצלנו אישה
אחת, אבל גם בחברות פוליגמיות כמו במדינות האיסלאם מותר לגבר לשאת לכל
היותר ארבע נשים) כי אז מצב שכזה לא היה מתאפשר מבחינת החוק.
אגב, לפי הערך לא תנאף
בויקיפדיה, יש המפרשים את המושג ניאוף כקשר מיני בין מי שאינם נשואים זה
לזו. אנו שבים, אם כן, לאחת הפיסקאות הקודמות: אם נקבל את הפירוש הזה, כי
אז איסור הניאוף המורחב מתקשר אף הוא, בעקיפין, לנושא האכיפה כנגד
הפוליגמיה.
מישהו יכול לומר על גבר שיש לו כמה נשים: "שטויות... מה איכפת לך? שיהיה
לו לבריאות". הבעיה היא, שברגע שגבר תופס לו יותר מאישה אחת הוא, כאמור,
בעצם פוטנציאלית מונע או מקשה על גברים פנויים אחרים למצא בת-זוג. זה
עניין של צדק חברתי. הזכות לבנות זוגיות היא זכות בסיסית ביותר, זו הזכות לחיות באושר. האושר של גבר אחד, במקרה שכזה, עלול לבוא על חשבון אושר לא מעט אחרים, כי זהו "משחק סכום אפס".
סיכום
הנה ראינו כאן כמה 'פרדוקסים', שלמרות היותנו לכאורה חברה נאורה, יוצרים
עוולות חברתיות. אני חושב שחלק מה'פרדוקסים' הללו נובע מחוסר חשיבה
מערכתית מספקת. אם נבחן דיבר כמו "לא תנאף" ואפילו "לא תגנוב" נראה שיש
בהם הגיון אבולוציוני, במובן זה שחברות שנהגו לפי הכללים הללו שרדו יותר
מחברות שלא נהגו לפי כללי מוסר כאלו. המוסר הוא לא מותרות, הוא צורך
הישרדותי מובהק.
| |
|  כינוי:
בן: 62 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
