מכירים את זה שיש הבנה של משהו ומרגישים צורך לכתוב ?!

אז זה קורה לי עכשיו .

אני לא בטוחה שמישהו יראה את זה

אני לא בטוחה שמישהו יקרה את זה

אני לא בטוחה שאני ימשיך לכתוב פה בכלל

אבל רציתי

היום ישבתי לי ולמדתי למבחן בספרות כמו ילדה טובה ופתאום נפלה עלי ההבנה של כל התפסן

כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא שעמם אותי , לא יכולתי לקרוא אותו בלי להירדם

כשהמשכתי לקרוא את הספר חשבתי שהוא ממש דפוק ושכל מה שעושים בו זה לקלל

כשהמורה הסבירה על הספר בכלל לא הבנתי כלום

אבל פתאום עכשיו, ממש הרגע כשישבתי וקראתי את התפסן , פתאום הבנתי אותו

הבנתי שזה לא סתם ספר דפוק שרק מקללים בו . הוא בעצם מדבר על ילד באמת מסכן. וכל מה שאני חושבת עליו עכשיו זה כמה שאני מרחמת עליו.

אז למי שלא קרא אני רוצה לספר לכם כמה דברים שהבנתי היום על הספר:

הולדן, גיבור הספר הוא ילד בן 16 שאחיו הקטן מת מסרטן הדם.

הוא חי במשפחה מושלמת, תומכת , עם כסף וכל מה שהוא היה צריך . הוא היה מאושר ופתאום אח שלו מת. זה פשוט שבר אותו . הבועה המושלמת שלו התפוצצה בשנייה אחת כשאחד האנשים הכי קרובים אליו מת. הוא כבר לא הרגיש כל כך מאושר ושיש לו משפחה מושלמת , הוא הרחיק מעליו כל דבר קיים .

הולדן מרגיש שהעולם מזויף ולא אמיתי מפני שכל הטוב והאמיתי בעולמו מת , כל מה שהבטיחו לו בחייו התנפץ.

לא סתם הוא מקלל במשך כל הספר , ככה הוא מבטא את הכעס שלו על העולם , את המרמור והעצב שהוא מרגיש כל יום , ושאף אחד לא יכול לעזור לו מפני שהוא הרחיק את כולם מעליו.

סוף סוף אני מבינה את הספר הזה, ועכשיו ממש עצוב לי על הולדן => ובדיוק בזמן למבחן

ולסיום השאלה המרכזית בסיפור שבטח רבים לא הבינו אותה עד עכשיו, בדיוק כמוני היא " לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?" והכוונה היא בעצם

"לאן פורחת הנשמה כשהגוף מת?"