הנסיכה על אדן החלון

"היא הייתה נסיכה שמתכחשת לעובדה שהיא נסיכה. רוצה להאמין בדברים שהייתה מוכרת לעצמה"
"היי,מה קורה?"
"בסדר. התקשרתי אלייך אתמול ולא ענית"
"אה,לא שמתי לב" עניתי בקרירות. בעדינות אני אומר שלא היה לי כוח אליו.
"את בסדר?" הוא שאל "את נראית קצת עצובה"
"אני תשושה,זה הכל"
"אה" הוא חייך "ואיפה מיסטר-טום?"
"הוא לא הרגיש טוב"
רוי שתק ואז שאל אם אני צריכה עזרה וטען כי הוא סיים את העבודה שלו.
למען האמת,שחשבתי על זה פתאום לא הבנתי מה טחון כמוהו צריך לעבוד במקום המפגר הזה בשביל כסף.
אחרי כמה דקות שהוא הפסיק להטריד אותי בשאלות שלו הוא חזר פתאום ואמר "תראי מה הבאתי לך"
"מה זה?" שאלתי כשהוא מושיט לי שקית שחורה וקטנה.
"תפתחי ותראי" הוא חייך חיוך גדול.
פתחתי את השקית וגם את הקופסה הקטנה שבתוכה הססנות עד שמצאתי איפושהו בכמות הצמר גפן שהיה שם זוג עגילים יורדים שנראים יקרים כמעט כמו אלה מהקולקציה החדשה של דולצ'ה גבאנה.
"ואי" אמרתי "מה זה?לי?"
"כן טיפשונת לך"
"למה?" שאלתי.
"מה למה? כי התחשק לי להביא לך"
"אה" מלמלתי "תודה"
הוא קרץ ואמר שהוא עוד מעט יחזור.

בהפסקת הצהריים חטפתי בגאט עם פלאפל חסר טעם שהיה בקרבת מקום. רציתי כבר להגיע הביתה ולבדוק מה עם טום.
כשחזרתי לעבוד זו הייתה החצי שעה האחרונה שלי ביום הזה כדי להשלים את המכסה היומית,חצי שעה שהרגישה לי כמו שעות.
לקראת סיום המלאכה המשעממת שלי והמערכת יחסים העמוקה שלי עם הבקבוקים רוי חזר:
"סיימת?"
"כן,אני כבר מסיימת"
"רוני,שלא תחשבי ששכחתי. הברזת לי באמצע דייט"
"כן" זרקתי הצידה את הסמרטוט והבטתי ברוי "אני מצטערת,לא הייתי במצב רוח מספיק טוב"
"בסדר אני סולח" הוא חייך ואז הוסיף "כמעט סולח. כדי שאני אסלח לגמרי אני מזמין אותך לעוד דייט והפעם את לא יכולה להבריז לי"
"רוי..."
"ששש,בלי רוי. אם צריך אני אשלח לך לימוזינה עד הבית שתביא אותך"
"רוי תקשיב" שינסתי מותניים "אני...אני לא חושבת שזה מתאים עכשיו. החיזורים שלך מחמיאים לי אבל אני לא רוצה עכשיו. אין לי ראש לדייטים,
ואני לא רוצה שתבזבז עליי כסף ומתנות אז קח את זה" הושטתי לו חזרה את קופסת העגילים ואמרתי "אני מצטערת"

אני לא מבינה מה הגאידמק הזה חושב שהוא עושה. מנפנף לי עם השטרות שלו כאילו שזה מה שיקנה אותי עכשיו.
הוא לא מבין כנראה שאני בכלל לא בקטע שלו ושכל מה שרציתי בהתקרבות אליו זה קצת להשתעשע והרבה להכאיב לטום-מה שכשל לחלוטין גם ככה.
כשהגעתי הביתה,תשושה ומאוכזבת מהיום המשעמם,נכנסתי לדירה בשקט. לא ידעתי איפה טום ומה הוא עושה.
הוא היה עדיין במיטה עם הגב מופנה לדלת הכניסה.
הלכתי על קצות האצבעות לכיור ושטפתי לי כוס ואח''כ מזגתי מים מעופשים שהיו במקרר אבל ממש לא התקררו.
"חזרת?" הוא הקפיץ אותי וגרם לשלוק האחרון לרקוד לי סמבה בגרון.
"כן" אמרתי "הערתי אותך?"
"לא,זה בסדר"
הוא הסתובב במיטה על הגב ונשען על היד כשהוא מביט בי.
הסתובבתי בחזרה לכיוון הקומקום והכיור והרתחתי מים "איך אתה מרגיש?"
"יותר טוב. יהיה בסדר"
"אני מכינה לך תה"
"לא צריך,תודה"
"כן צריך" עניתי "זה שתי דקות בדיוק"
הוא נכנע ושתק.
הכנתי לו כוס תה כמו שהוא אוהב עם כפית סוכר וחצי אבל לא כפית גדולה.

"הבאתי לך גם את זה שתאכל אחר כך"
"מה זה?"
"אני משאירה את זה על השייש. סנדויץ' עם פסטרמה,אמרת שאתה אוהב"
קרבתי אליו עם כוס התה בידי כשהוא הביט בי ואמר "למה את כל כך דואגת לי?"
מבטי הנבוך הושפל מטה ואמרתי "קח"
הוא החזיק את הכוס חזק חזק ועטף אותה בשתי ידיו ואז לגם ממנה כמה שלוקים קצרים.
"לא ענית לי על השאלה עדיין"
"זה לא משנה. זה לא בגלל שזה אתה. אני פשוט לא אוהבת לראות בן אדם עצוב"
ראיתי על המבט שלו שהוא לא קנה את זה אבל בכל זאת אמר "תודה"
"אני הולכת לעשות גבות"

ישבתי על קרש האסלה עם ברך מקופלת אל בית החזה כשאני אוחזת ביד אחת ראי קטן שהבאתי מהבית וביד השניה פינצטה מעוקמת שמיקי הלוותה לי.
יש בזה משהו מאוד קופי לשבת ככה עם ברך כפופה ולמרוט שערות מהפנים תוך עיוותים של העינים ומדי פעם מתיחות של העפעפיים וכשצריך גם ניפוח פנים הפה עם הלשון כדי להוציא ,שפם. ועוד אומרים עלינו שאנחנו המין היפה.
יש בזה משהו יותר קופי להסתובב כמו שהסתובבתי עד היום,יערות גשם ששתולים על הפרצוף שלי.
זה קצת קשה לשמור על עצמך מטופחת כשנער מתבגר מסתובב לך בין הרגליים כל היום.
המקום היחידי שמצאתי לי בו פרטיות היתה האסלה. זה רק אני והאסלה שלי.

השעמום גבר מרגע לרגע. טום אמר שדורית התקשרה וביקשה שלא נגיע היום לבית החולים כי ג'וני תשוש והוא עבר בדיקות רבות.
היה נדמה שלטום לא הזיז כל כך,אולי אפילו רצה להשאר בבית מבלי לעשות כלום.
"הבאתי סרט" הוא פתאום אמר כשהוא נכנס לדירה אחרי סיבוב שארך חצי שעה בחוץ.
"סרט?"
"כן" הוא נופף בידיו באושר כשהראה לי סרט די וי די. אני התחלתי לצחוק בקולניות.
"מה" הוא נעלב.
"הבאת סרט. כל הכבוד,מוגלי. אין לנו די וי די"
"אה" הוא אמר "צריך די וי די?"
"לא,אפשר לראות את הסרט בטלפטיה אור-קולית"
הוא הסתכל עליי בחיכוך שפתיים,כאילו לא הבין את הבדיחה שאמרתי.
"בוא בוא,תראה לפחות איזה סרט הבאת" הושבתי אותו בכוח לידי על הספה.
"מה זה הסרט הזה?הוא בהודית"
"באמת?לא שמתי לב"
"למה בכלל בזבזת כסף על השטות הזאת"
"אפשר לחשוב,10 שקלים"
"איפה מצאת את המכונה הזאת?"
"כנראה שלא שמנו לב,יש כאן כמה מטרים איפה שהפח הצהוב הגדול"

"זאת רק אני או שהתעודדת קצת?"
"אני בסדר" הוא אמר "אני חזק. יהיה טוב" הוא חייך חיוך בכאילו.
אני המשכתי להיות קרירה אליו עד כמה שאפשר,שום דבר לא שבר אותי.
ניסיתי כמה שפחות להביט לו בעינים כדי לנטרל כמה שיותר סיכויים שזה יקרה ואני אשבר.
"אתה אמור להיות חזק.בשביל ג'וני קודם כל"
"אני מרגיש בסרט" הוא צחקק.
"אתה מרגיש בסרט?מה אני אגיד" קפלתי ברכיים לחזה וחיבקתי אותן :
"הייתי ילדה נורמלית עם משפחה נורמלית וחברים נורמלית. פתאום הכל לא נורמלי.
אני גרה בתל אביב עם תינוק בדימוס,ממרקת בקבוקים למחייתי ומתמודדת עם מחלות של אנשים שאני לא מכירה"
הוא הוסיף לצחקק ואמר "את גדולה מהחיים תאמיני לי"
"גדולה מהחיים?למה?"
"שאת עוברת את זה. ושאת סובלת אותי"
סובבתי את הפנים ואמרתי בחצי חיוך חצי רצינות "מי סובל אותך?"

אחר כך החלו פתאום,דווקא ברגע השקט היפה שהיה ביננו,נקישות חזקות ולא עקביות בדלת.
נבהלתי מאוד. הפרנויות על המתרים וכל הסמטוחה שלי התחילו לעבוד.
"מה זה?מי דופק ככה?"
"מי שם?" טום צעק. לא הייתה תשובה.
"מי זה?" שאלתי גם אני,הנקישות המשיכו אבל שום מענה לא התקבל.
טום קם והחזיק בידו עציץ מזכוכית שנתתי לו ביד. קיוויתי שגם אם זה לא רוצח סדרתי שיזרוק לפחות את העציץ המכוער שדורית התעקשה להשאיר לנו בדירה.
אם כבר דברנו על לחיות בסרט-הלכנו זה אחר זו בצעדים קטנים משתיקים אחד את השניה,אני תופסת בגבו החטוב של טום כשהוא פותח את הדלת ומרים באוויר את הכד.
"מה קרה לכם מה הזדיין לכם השכל?" זו הייתה ליצנית החצר,מיקי,שהגיבה בפשטות על הסיטואציה המביכה.
"מפגרת,הבהלת אותנו!" צעקתי לה כשטום הכניס אותה פנימה ורק אז הבחנו שנינו שמשהו לא בסדר.
היא החלה לדדות בזיגזגים לספה עד שנפלה עליה וצעקה "טומס תעשה קפה. לא לא! משהו חזק יותר"
"מה יש לך?" התקרבתי אליה ומהשניה שפתחה רק את הפה על מנת לענות,לא היה כל צורך בתשובה. ריח חריף של שתיה חריפה זלג לה מהפה.
"פאק,מה שתית?"
היא צחקה ואמרה "לא שתיתי כלום. אני ישבתי לתומי כשפתאום בקבוק ייגר קפץ לי לגרון וחנק אותי ופתאום באה גברת וודקה ושרפה את שנינו ביחד"
"טרגדיה. קחי,תשתי" הושטתי לה כוס מים שטום מזג.
"ממממממ"היא ירקה הכל החוצה "לא רוצה מים" ואז פתחה את עיניה האדומות כמו דג לוקוס "רוצה ערק!" ואז התפקעה בצחוק מטופש.
טום גם התחיל לצחוק ואני בעטתי בו שיפסיק כי תיכף גם אני מתחילה לצחוק כאן וזה לא יקדם אותנו לשום מקום.
"למה את עושה שטויות?מה את שותה ככה עם עצמך,מה" נזפתי בה כמו איזה מאמא תרזה.
"די תשתחררי שמעון! החיים יפים"
היא הצחיקה אותי בקלילות שבה הזיזה את איברי גופה כשראשה כל הזמן לא זז משכיבתו על הספה.
"קר לי" היא פתאום מלמלה "קר קר קר"
ופתאום התחילה לצעוק "נוווווווווווווווווווווווו טומס תביא שמיכה!"

טומס,הביא שמיכה. ושאל אותה מה הולך והיא המשיכה לא לענות ורק להצחיק אותנו עם השטויות שאמרה.
"לא לא לא לא לא " היא הגתה כשהיא מסובבת את הלשון עם כל ל ' שאמרה.
"אתם לא מבינים כלום"
"אז תסבירי לנו,נבין"
"ברחתי מהבית שוב!" היא צחקה. אנחנו כבר לא.
"ברחת מהבית?למה?"
"כי אני ילדה דפוקה שנולדה להורים עוד יותר דפוקים" היא צעקה "איזה כיף לך טום שאתה יתום. אה,זה חרוז! טום יתום. חבל שלא קראו לך 'תום' עם ת' זה היה מתחרז יותר" היא התפקעה מצחוק.
"תספרי לי מה קרה,מיקי" ליטפתי את שיערה.
"את יודעת שלא קוראים לי בכלל מיקי?קוראים לי מיכל כמו לאמא הנמלטת שלך! איזה דפוק זה שאנשים משנים את השם שלהם כל הזמן אה? הם חושבים שהם יכולים לברוח מהמציאות אבל מה?!" היא פתאום זינקה בבת אחת מהספה והתקרבה עם הראש אלינו ובאצבע מאיימת אמרה "הם שוכחים שיש תעודת זהות!"
"נו,תעני כבר מיקי" טום התעצבן "מיכל,מסעודה, איך שלא יקראו לך!"
"אל תצעק עליי,חלאה" היא ענתה בדרמטיות ואז אמרה "אני יכולה להשאר לישון כאן הלילה?"
"בטח" אמרתי.
"אני אשן על הספה,כיף לי כאן!" היא צרחה.
"תשני במיטה אני במילא ישן בספה" הוא ענה.
לא הגבתי. הוא נידב את עצמו,אני אתווכח?
"הכי מגניב אם נשן כולנו ביחד,כפיות!"
"בסדר בסדר" טום שוב צחק "תקחי אותה למיטה אני אוציא שמיכה מהארון"
"בואי,מג'נונה"
"טום!" היא פתאום קפצה כשתפסתי אותה בידה.
"מה מותק?"
"למה אתה לא רוצה לישון עם רוני?היא סקסית רצח"
טום ואני כמובן שתקנו.
"באמת,היא רמזה לי אפילו שהיא תתן לך אם ממש תנסה,כדאי לך"
"ואי,תסתמי כבר מיקי" דחפתי אותה למיטה וחלצתי מעליה את הנעליים.
"למה את מכחישה את העובדה שאת אוהבת אותו?"
הפעם ממש התעצבנתי עליה ולא עניתי רק אמרתי לה שהיא מטומטמת ושמתי עליה שמיכה.
אח''כ היא נרדמה מהר מאוד ואני נכנסתי בלית ברירה,לישון לידה.