לפני שאתם מתחילים לקרוא את זה, חשוב לי להבהיר שיש לי את מלוא הכבוד לחיילים החטופים ז"ל ואני משתתף בצער המשפחות. לטעמי חיזבאללה הוא ארגון טרור וגורם מערער יציבות במזרח התיכון, ומעט מאוד דברים ישמחו אותי יותר מלראות את הארגון הזה מושמד.
אבל אני תמיד מנסה להבין איך הצד השני מסתכל על המצב. אני רואה את האירוע כהזדמנות לבחון את עצמנו כחברה והצורה שאנו מסתכלים על דברים.
ב-12 ביולי 2006 יצאו שני רכבי ה"האמר" לסיור לאורך הגבול ממזרח למערב, כשמימינם גדר הגבול. מחבלי חיזבאללה תקפו את שני הרכבים, וריכזו את עיקר האש לעבר הג'יפ השני, ששלושת נוסעיו - ואסים נזאל, שני תורג'מן ואייל בנין – נהרגו במקום.
גם הגי'פ השני, בו ישבו רגב וגולדווסר, נפגע בצורה קשה, אך שני החיילים שישבו בצידו השמאלי הצליחו להימלט. גולדווסר ספג פגיעה אנושה בחזהו, ואילו רגב נפגע ברגליו וכשיצא מהרכב ספג צרור יריות בראשו. אנשי חיזבאללה פרצו את הגבול וגררו את השניים לצידו הלבנוני, אבל השניים כבר לא היו בין החיים.
כולנו מכירים את התיאור המזעזע של העובדות שהחלו מלחמה שגבתה 121 חללים. לחטוף חיילים באמצע סיור, חייבים להיות חיות בשביל לעשות משהו כזה, לא?
הגיע הזמן שנסתכל על זה מבחינה אחרת. במבצע "ארגז" של סיירת מטכ"ל ב1972 בסביבות הכפר עייתא א-שעב שבלבנון, נחטפו 5 קציני מודיעין סורים בכירים, על מנת שישמשו קלף-מיקוח לשם השבתם של טייסים ישראלים מן השבי הסורי. במהלך החטיפה נהרגו ונשבו גם כמה מחיילי מהכוח הלבנוני שליווה את הקצינים הסורים.
מזכיר למישהו משהו?
חטיפת חיילים וקצינים לצורך מיקוח זה נוהג שאנחנו התחלנו (עוד לפני המקרה המדובר), אז נורא מפליא אותי כשאנחנו מתקוממים כשעושים לנו את זה. נסראללה ממלא את הבטחתו להשיב את השבויים הלבנונים הביתה. הוא הודיע מראש שהוא רוצה להחזיר את השבויים הלבנונים (ואנחנו כמובן זלזלנו).הוא פעל והגשים את מטרתו.
אבל מה שבאמת צריך להדאגי אותנו, זה שיש עוד הרבה שבויים לבנונים בישראל, ונסראללה נוטה לעמוד במילה שלו.
תחשבו על זה, לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
